גדלתי במשפחה מעולה, קיבלתי כל מה שהייתי צריך, ואין לי טענות על אף אחד, אך בתוכי הייתי מכור למין מההתחלה, לא הפסקתי לפנטז על זה וניסיתי להתקרב לזה, מה שהיה אסור אצלנו, שעות של תצפיות, ימים של שוטטויות, שבועות של תכנונים, וחודשים של נסיונות להפסיק בלי יכולת שליטה, חיפוש עיתונים בפחי זבל, לילות בטלפונים ציבוריים, ונסיונות הטרדה שונים.
התחתנתי תוך תקוה לפתור את הבעיה אך היא המשיכה להדרדר, בזבזתי על תאוה מפת לחמם של אשתי וילדי באין מעצור, התפרקתי, הדכאון אכל אותי, ופניתי לעזרה, וכשהשתחררתי ממשיכה לסוג אחד של תאוה, מצאתי את עצמי מקפץ בתזזיות למשיכות אחרות, וכך נמשכתי אחר התאוה המבלבלת ורבת העוצמה ששלטה בחיי שלטון ללא עוררין, הייתי עבד.
פניתי למטפל שהכיר את SA והוא אמר מיד: “אתה מכור”, לך לקבוצה, אני לא אוכל לעזור לך, התעקשתי שיטפל בי, והוא נתן לי צ’אנס, אחרי שבוע נפלתי, טענתי שאני לא ממש מכור כי מה כבר עשיתי, אבל שום הסברים לא הועילו למול עוצמתו של הפיתוי.
הלכתי לקבוצה, וגיליתי אנשים נורמליים, אך עם הפרעה מינית כפייתית, אנשים שסיפרו על עצמם אך בעצם סיפרו את מה שעובר לי בראש, הזדהיתי אך פחדתי, במשך כמה חודשים הייתי מאחר לקבוצות ובורח ברגע סיום המפגש, פחדתי מביקורתיות ושיפוטיות, אבל הם לא היו כאלה, היות והם גם עברו את המסלול שלי רק בשינוייים כאלו ואחרים, אך בבסיס ההתמכרות, מדובר באותה התמכרות.
התחלתי לדבר ולחלוק במפגשים גם אם גמגמתי, חשפתי בפני החברים את כל סודותי, גם אם חשבתי שהם יסלדו ממני, בתמורה קיבלתי אהבה, החברים המשיכו לאהוב אותי גם כשאני עדיין שנאתי את עצמי, אבל הדבר הכי חשוב היה – נשארתי נקי.
נקי מפנטזיות, נקי מפעולות על תאוה, נקי מאובססיה ומכפייתיות, וכשהפיתוי תקף, התקשרתי לחברים מהקבוצה, ועשיתי מה שהם אמרו לי, ויתרתי, הרפיתי, כתבתי רשימת אסירויות תודה, הלכתי לעוד מפגשים, קראתי בספרות, והתחלתי לחוש הקלה, לקחתי מאמן (בלי תשלום) שלימד אותי את עבודת 12 הצעדים, הסכמתי עם העובדה שאין לי כח להתמודד עם התאוה ולכן עלי להמנע ממקומות דברים ואנשים שמפעילים אצלי את האובססיה (צעד 1), ראיתי בקבוצה אנשים שסבלו כמוני וכיום הם חיים ללא תאוה ונהנים מהחיים, ורציתי את מה שיש להם, והאמנתי שאם אני אלך בדרכם יש לי גם סיכוי לחיות כך (צעד 2), הסכמתי להתמסר לתכנית ההחלמה ולהאמין שהכח העליון שעזר לחברים יעזור גם לי, ולכן מסרתי לכח העליון את חיי ואת רצונותי, ואני סומך עליו שהוא יאהב אותי ויעזור לי, ואני כבר לא צריך לפחד לחיות (צעד 3), המאמן (הספונסר) לימד אותי לכתוב את האירועים בהם נפגעתי בחיי ולפרט בכתב את הפחדים והסודות שלי בשיטה יחודית (צעד 4), אח”כ סיפרתי לו את כל מה שכתבתי ולא נכנעתי לפחד לספר (צעד 5), ואז לקחתי את רשימת פגמי האופי והפחדים שיצאו מתוך הכתיבה, ורשמתי את המעלות המקבילות להם, והסכמתי לוותר על הפגמים ולחיות בלעדיהם, לדוגמא הסכמתי לחיות בלי הפגם של עצלות (צעד 6), התפללתי לכח העליון שישחרר אותי מכל מה שחוסם ותוקע אותי בחיים ואני עדיין ממשיך להתפלל על כך עד היום (צעד 7), ערכתי רשימה של כל מי שנפגע ממני (צעד 8), הלכתי להתנצל בפני כל מי שפגעתי בו, זה לא היה קל, אך מאוד משחרר (צעד 9), ומאז כבר כמה שנים שאני ממשיך לתקן את מערכות היחסים שלי עם אחרים (צעד 10), גיליתי שהכח העליון שלי אוהב אותי, והתחלתי גם אני לאהוב אותו, ולהסכים למציאות כפי שהיא, הפסקתי להלחם במישהו או במשהו ואני מסכים לחיות את החיים כפי שהם ולהנות מפשטותם (צעד 11), אני אוהב את החיים ומחובר אליהם וכשאני מצוברח יש לי ארגז כלים להתמודדות נכונה, ואני משתוקק לעזור לאחרים שזקוקים לאותה עזרה לה אני הייתי זקוק (צעד 12).
לסיכום: חויתי שינוי פנימי, ולמדתי לחיות חיים בעלי משמעות, אני עדיין מכור למין באישיותי, ולכן אני לא יכול להרשות לעצמי להתאוות, כי זה עלול לסחוף אותי ברגע לעבר האסון של חיי, אך כל עוד אני ממשיך בעבודת 12 הצעדים אני שמח לחיות, וכבר לא סובל, ואני משוחרר לגמרי מהאובססיה, ונהנה להקשיב, וליצור, ומרוצה גם כשהדברים לא מתנהלים כרצוני, וכל אלו מתנות חיים שאפילו לא העזתי לחלום עליהם, בודאי שלא לשאוף ולחתור אליהם.