אחים ואחיות יקרים שלום,
קוראים לי חנוך, ומכנים אותי 'העניך' ואני סקסוהוליסט.
אני רוצה לקרוא מהספר הגדול, את מה שכותב ד"ר בוב בסוף הסיפור שלו:
אני מקדיש זמן רב למסור את מה שלמדתי, לאחרים, שרוצים בכך, וצריכים זאת, ואני עושה זאת מארבע סיבות:
1. זה נותן לי תחושת שליחות.
2. זה גורם לי הנאה.
3. בדרך זו אני מחזיר את חובי לאיש שהקדיש לי מזמנו ומסר לי את מה שקיבל.
4. בכל פעם שאני עושה זאת, אני קונה לעצמי עוד מעט ביטחון מפני מעידה אפשרית.
אני נרגש מאוד ומפוחד, אבל גם שמח ומרגיש שאבא שלי, ד' הטוב, הקב"ה, שברא אותי ואת כולכם, את כולנו, בחר בי להעביר מסר ממנו, לאחים ולאחיות שלי.
למה הוא בחר בי?
אני לא יודע. זכיתי במתנה מד'.
אני רוצה בנוכחותכם לומר תפילה:
"אבא, אבא מתוק, תן לי היום את הכוח והאומץ ואת הכנות, להיות כנה עם עצמי, ולהגיד את האמת ואת כל האמת, ולא להסתיר את מה שאני כן רוצה להסתיר". תודה רבה.
אתחיל מאיפה שזה התחיל ואגיד איפה אני עכשיו.
בגיל 12 נפגעתי מינית, נאנסתי, והאנס שאנס אותי הפחיד אותי שאם אני אספר את מה שהוא עשה איתי ביחד, אז, שנינו נהיה אשמים בעבירה הפלילית הזו, והוא הפחיד אותי מאוד. הוא אמר לי גם שאם אני אספר למישהו, וייצא בלאגן, אז לא תהיה לו ברירה אחרת, אלא לקחת סכין ולתקוע בלב שלו, ואני, העניך, אהיה הרוצח שלו, וכל החיים אני אזכור שאני גרמתי שהוא ימות.
זה נכנס לי עמוק בתוך הלב. בעצם, מאז נהייתי ילד אחר. הייתי פעם ילד שמח, ילד עם הרבה חברים. מהיום ההוא והלאה פתאום נהייתי מבודד. התבודדתי הרבה ובתוך ההתבודדות הזו גיליתי שאני יכול להנות מעצמי על ידי אוננות. בגיל 14 עוד פעם נוצלתי, הפעם על ידי בחור שהיה מבוגר ממני, בן 19-20, שהתחיל לנצל אותי מינית.
אז, זה כבר היה אחרת. היה שימוש עצמי ורציתי, אבל לא ידעתי איך מחפשים, והוא ניצל אותי וזה נמשך בערך 3 שנים וחצי, ובכל פעם אחרי שהוא ניצל אותי, הוא התחיל לצעוק עלי שאני אשם, בזה שהוא עושה את מה שהוא עושה. ואני אשם שאני לא עוצר אותו.
ההתמכרות שלי נגרמה כתוצאה מהניצול המיני שעשו בי שני השותפים המיניים הראשונים שלי. הם הרסו לי את הנפש. הם הרסו לי בנפש חלק אחד בזה שבאמת האמנתי שאני האשם בכל מה שקרה. לקחתי את האשמה ואת האחריות עלי, והייתי מבקש סליחה ומתנצל. לקח לי המון שנים להבין שאני הייתי הקורבן.
החלק השני שהרס לי את הנפש שלי, נבע מההתנהגות כלפיי בסקס, שבה תמיד מיד אחרי שהוא גמר, הוא התחיל לצעוק עלי, ולא נתן לי גם להנות.
כך למדתי שכדי להנות ולקבל את מה שבאמת אני צריך במין, זה יהיה רק באופן בו אני יכול לשלוט בזה ב 100%. בגיל 19 הייתי בחור דתי, בחור ישיבה, והתחתנתי בארה"ב באמצעות שידוך. מיום הנישואין שלי, לא פתחתי את הפה שלי בחדר השינה, פחדתי להגיד לאשתי בדיוק מה שאני רוצה.
למדתי שאני מוכרח למצוא מקום שבו אני שולט בזה ב-100%, כדי למצוא ולעשות את מה שאני אוהב ורוצה לעשות. לקח שנה עד שמצאתי את הרחובות והמקומות שבהם מצאתי, שאפשר בכסף, לקבל את כל מה שאני רוצה בסקס, וזה נהיה החיים שלי.
התחלתי בשימוש בזונות רחוב. זה לא עשה לי טוב. לא הייתי שמח. הייתי שבור. הייתי מפוצל בפנים. הייתי בן אדם דתי ונשבעתי לאלוקים עוד פעם ועוד פעם שאני אפסיק, וזה לא הלך לי. זה הלך מהפח אל הפחת ונהיה יותר גרוע.
מאות פעמים השתמשתי, ואני מתבייש להגיד את זה, שכל פעם שהשתמשתי עם מישהי, יום אחרי זה, אמרתי לעצמי, שהיא לא היתה 'הנכונה'.
אמרתי לעצמי שבפעם הבאה אני אמצא את 'הנכונה' בשבילי. פעם הבאה תהיה ה-100%. ואז, חיפשתי ומצאתי, ושוב היתה אכזבה גדולה. אחרי זה עשיתי תשובה והבטחתי לאלוקים שאני אף פעם לא אחזור לזה.
לעיתים נדירות, הייתי יכול להיות נקי שלושה שבועות. פעמים נדירות. בדרך כלל לא לקח יותר מיום-יומיים-שלושה עד שהלכתי להשתמש שוב.
שכחתי לציין, אני רוצה לומר שכל מה שאני אומר כאן היום, הוא לטובת אשתי המנוחה. שמה היה חנה מנדל בת הרב אליהו יהושע ז"ל. כל מה שאני אומר פה, אם למישהו תהיה לו, הרגשה של החלמה, אז שזה יהיה לטובת זכותה של אשתי שליוותה אותי 34 שנים בהם חיינו יחד.
ב-15 שנים מתוכן, אני הייתי בהתמכרות שלי ועשיתי לה את המוות. לא הייתי בעל טוב. הייתי בעל לא בסדר בכל המובנים. ובכל זאת, היא ניסתה וניסתה וניסתה. ו-15 שנה החיים שלי כמעט והתפוררו לגמרי, והגעתי ל-SA.
מה קרה? מה קרה ב-SA? מה גרם לי לכך שנהייתי נקי? אני ניסיתי. אני אומר לחברות כאן שנמצאות באס-אנון, ניסיתי. אל תשפטו את בן זוגכם! ניסינו. אני ניסיתי לפחות 1,000 פעמים. נשבעתי לקב"ה שאני מפסיק, וניסיתי ועשיתי כל מיני סגולות ופעולות ותפילות, כל מה שאפשר לחשוב עליו, בגשמיות וברוחניות, כיצד להפסיק את העסק המכוער הזה, את השימוש הזה בו הוניתי את עצמי, ובכל זאת חזרתי שוב ושוב ל'חרא' הזה.
בשנים האחרונות של השימוש שלי, הייתי לחלוטין בייאוש. חשבתי שאני גמור והחיים שלי גמורים, וכבר לא היה אכפת לי מכלום. ולא היה אכפת לי למות. אם אני אמות, אני אמות. החיים לא היו שווים. אבל, אבא שלי אוהב אותי. אבא שלי, נתן לי את המחלה הזו משום שהוא אוהב אותי, האב
הרחמן שברא אותי, הכל היה מתוכנן מהתחלה.
הוא רצה שאני אעמוד פה היום. אבא שלי בחר בי, ואני לא מבין למה זכיתי בזה. אבא שלי, אבא שלנו, אנחנו אחים ואחיות בני אל אחד. הוא בחר בי והרים אותי מאשפתות בעזרת תכנית 12 הצעדים, ואני מספר לכם את מה שהוא יכול לעשות. את מה שבן תמותה לא יכול לעשות.
אני לא יכולתי לשלוט בעצמי!
אבא, למה בחרת בי? אני לא יודע. אני ב-SA, נמצא בערך 33 שנה, ונקי, מיום ליום, מ- 27.11.92, ב' כסליו תשנ"ג. יום לפני כן השתמשתי בפעם אחרונה, הייתי עם זונה, והרגשתי שאני מת. שאני בעצם גוף בלי נשמה. שאני פגר. גוף מת מהלך ברחובות. זה היום ביום חמישי. למחרת ביום שישי, ב' כסלו תשנ"ג, 27.11.1992 היה לי תור אצל העובדת סוציאלית. בתקופה ההיא כבר הייתי הולך בתדירות לקבוצות AA, ובעצם שמה התחילה ההתעוררות הרוחנית שלי.
בספר הלבן והגדול מופיע, שיש אנשים שאצלם ההתעוררות הרוחניות מופיעה לאט לאט. אצלי זה כך היה. שנה לפני שהגעתי ל-SA הגעתי לAA, משום שהתחלתי להשתמש בסמים קשים והייתי צריך לקבל עזרה. ב-AA קיבלתי ספונסר והתחלתי איתו את עבודת הצעדים.
הוא אמר לי שזה בתנאי אחד, שלא אלך לזונות. הוא אמר לי כך: "אם בא לך, תקנה לך כמה מגזינים שאתה רוצה ותאונן כמה שאתה רוצה, אבל אי אפשר ללכת לזונות ולעבוד את הצעדים". ניסיתי את זה שנה שלמה. לאחר שנה, ר"ח כסלו תשנ"ג 26.11.92 הלכתי להשתמש עם זונה וידעתי אז שאני גמור. אני פגר. יום אחרי זה, יום שישי בבוקר, הגעתי למטפלת שלי, נכנסתי ובכיתי כמו תינוק. אמרתי שאני לא יכול להמשיך לחיות. בכיתי ובכיתי…
בסוף היא אמרה לי שהיא חושבת שיש איזו תכנית של מכורים לסקס. פתאום נזכרתי, אמרתי: "כן, כן. באיזו קבוצת AA שמעתי חברים צוחקים על תכנית כזו ועל אנשים 'משוגעים' שמכורים לאוננות". "היכן מוצאים אותם?" שאלתי אותה. חיפשנו מצאנו את הטלפון, יצרתי קשר וחזרו אלי, והגעתי לתכנית, ל-SA, לקח לי שלושה שבועות עד שהגעתי למפגש הראשון.
הגעתי למפגש הראשון, נכנסתי. נכנסתי אליכם, ל-SA, אתם הייתם איתי והתחלתי לבכות.
שאלו האם יש חבר חדש? אמרתי שכן והתחלתי לבכות. ואמרתי שאני הולך למות. חשבתי שיתנו לי 'תרופת פלא'.
במקום לחזק אותי, הפחדתם אותי עוד יותר. במקום לתת לי את תרופת הפלא, אמרתם לי: "הענוך, יש לנו חדשות בשבילך. בעצם, אתה גמור! אין לך דרך לצאת מזה".
אמרתי: "מה?? בשביל זה באתי??"
אמרו לי: "כן".
שאלתי: "אז מה אתם 'מוכרים' פה?"
אמרו לי: "תשמע, יש פה אלוקים חיים שאנחנו מבטיחים לך שאם תתפלל אליו, ותתחנן אליו, אולי תקבל יום אחד נקי".
אמרתי להם: "בשביל זה באתי?"
אמרו לי: "כן".
הייתי כל כך כאוב ובכיתי, והתפללתי וביקשתי, לפחות, יום אחד.
פלא גדול! אני עכשיו עומד כאן לפניכם. זה 32 שנה, יום אחד. יום אחד. יום אחד.
זה לא אני. זה אתם! אתם נתתם לי בלב שלי את הידע, את המודעות.
במפגש הראשון בכיתי. נסעתי הביתה, נהגתי ברכב, ובכיתי כל הדרך. ואמרתי, אבא, תן לי יום נקי. ומאז אני מתפלל אליו כל יום. ומאז, אני קורא בספר הגדול ובספר הלבן כל יום. 33 שנה. אני רוצה לומר לכם משהו עכשיו. בשנת תשפ"א, בקיץ. שנת הקורונה. הייתי פה בארץ ולא הרגשתי טוב. וזה היה נס. הייתי בארץ כמה ימים והייתי צריך לחזור הביתה ולנסוע לשדה התעופה, אבל לא הרגשתי טוב. לא הייתי ברור במחשבה, לא דיברתי באופן מסודר, ולא הייתי עצמי.
אחים שלי אמרו לי שמשהו לא בסדר איתי, ושאני לא נוסע הביתה. הם הזמינו אמבולנס ולקחו אותי לבית החולים. גילו לי גידול בראש, גידול שפיר במוח באזור בלוטת יתרת המוח. עשו לי ניתוח בראש, והסירו גם את בלוטת יותרת המוח. בלוטה זו שולטת על ההורמונים. ההורמונים שלי לא עובדים בסדר מאז. בין השאר, יש לי מעברים בין קור וחום. ומאז, אני לוקח תרופות. הרופא אמר לי בקיץ שיש לו עוד תרופה שהוא יכול לתת לי, אבל היא תעלה לי את התאווה המינית שלי מאוד. פחדתי לקחת את התרופה, ודחיתי אותו.
הרופא אמר לי שאני לא צריך לדאוג ושהכל יהיה בסדר. לא רציתי לקחת את התרופה אבל המשכתי לבוא לרופא ולהתלונן שלא טוב לי, והרופא אמר לי שלא אדאג ולא צריך לפחד ושיהיה בסדר. התחלתי לקחת את התרופה באוגוסט, ופתאום בתחילת נובמבמר, אני 'משתגע' מינית. פתאום אני רוצה מין כל היום, ואני מתבייש בזה. 13 שנה וחצי מאז שאשתי נפטרה ואני רק חושב כל היום על איך אני עושה סקס עם אשתי המנוחה. אני מסתכל על התמונות שלה ורוצה להיות איתה במיטה. התרופות גרמו לזה והרגשתי שזה 'מוריד' אותי מהתכנית. אחרי כמה שבועות, לקחתי את התרופות וזרקתי אותם לפח.
ואני מדבר בזה רגע אל הוותיקים ב-SA, ויש בינינו שמחלימים כבר 10-15 שנה. אני חוזר היום ל-SA, לא רק כי אני אוהב ורוצה לתת שירות. אני אומר לחבר הוותיק, אתה אף פעם לא יודע מתי יגיע היום החלש. אני לא יודע מתי זה יגיע. אם לא הייתי עכשיו חבר ב- SA, הייתי הולך להשתמש עם זונות רחוב. אני היום אלמן, ופתאום אני רוצה סקס כל היום, ולהיות איתה במיטה, ורואה תמונות שלה. הלכתי לגוגל AI ושאלתי אם זה נכון להתגעגע כך אחר בן זוג שנפטר לפני 13 שנה, והתשובה היתה שזה מאוד טוב, ושזה מראה שאתה אוהב אותה באמת.
אז במשך כמה ימים חשבתי שזה בסדר, והיה נס שלא חשבתי על אחרות, אלא רק על אשתי. אני מתבייש להגיד, בראש שלי, אני מפשיט אותה ונמצא במיטה איתה, כל היום ונמצא באובססיה. רק בגלל שאני קורא בספרות כל יום, בספר הגדול והלבן, אז היה לי את האומץ.
אני מודה לקב"ה שהיה לי האומץ לזרוק את התרופות האלו, ושאני פה אתכם. נקי. עוד דבר שאני רוצה לומר לחברים הוותיקים ב-SA אם אני מפסיק לבוא ל-SA, אני 'מרושש'. הקב"ה נתן לי אוצר ששווה מיליונים. יש אחים ואחיות שגוועים בים של תאווה ולא יודעים איך לצאת מזה.
לאיפה הם ילכו אם אנחנו לא נהיה כאן בשבילם ב-SA?
אני גם אוהב את זה, לתת את השרות, אבל בעצם אני מחויב לזה. כשמישהו מהתכנית מתקשר אלי, אני מרגיש מחוייבות. אני מוכרח להתפנות אליו כמה שאפשר. אני מתפלל לקב"ה ומקווה שאני לא מועל בתפקיד. אבא שלי, נתן לי אוצר, מתנה של החלמה.
איפה דני? בוא רגע. לפני 28 שנים, כשהייתי נקי 4 שנים, הגעתי לארץ בפעם הראשונה, לביקור, בהחלמה ופחדתי מה יהיה אם לא יהיה לי את התכנית בארץ. התקשרתי למשרד הראשי של SA והם נתנו לי ארבעה טלפונים של ארבעה אנשים. דני, שאול, והיו עוד שתי נשים, לאה ואוולין, אך הן לא היו בפגישות של SA.
יחד עם דני ושאול סיכמנו שמוכרחים לייסד את SA בארץ. התברר ששאול מתפלל בבית כנסת, שהגיס שלי הוא רב שם. פנינו אליו, וביקשנו ממנו אישור לייסד את המפגש הראשון של SA בישראל. שנה שלמה היינו נפגשים שם. אחרי זה עברנו לבית מרים ברחוב הטורים, אחר כך לרחוב הנביאים, ואחרי זה SA גדלה.
אבא, הבאת אותי והגעתי לפה כי הרגשתי שאני אמות בלעדיכם.
אבא, אני מודה לך מכל הלב שאתה משתמש בי, לעזור לבניך היקרים.
הנני מרגיש שאני צריך לומר משהו פה. העניך טייטלבוים, אני בעצמי לא יכול להחזיק את עצמי לבד נקי. פתאום, אנשים אחרים נותנים לי קרדיט שאני עוזר להם. זה צחוק הגורל. הרי אני לא יכול להיות נקי לבד, ואנשים אחרים מבקשים לדבר ולהתייעץ.
אוהב אתכם.
תודה לכם.
הערה: כל הנאמר כאן הוא מעולמו ומניסיונו כוחו ותקוותו של הכותב בלבד. עם זאת שהכותב הולך בדרך תכנית 12 הצעדים, אין הנאמר כאן מייצג את תכנית 12 הצעדים. הכותב לא מייצג את תכנית 12 הצעדים הוא הולך ומיישם את התכנית. וכל הנאמר כאן זהו דעתו שלו בלבד.
