לחיות את הרגע הזה – המסע שלי מהתמכרות לחירות פנימית

שלום חברים, שמי פסח, ואני מכור לתאווה בהחלמה בחסד אלוקים אוהב בזכות תכנית 12 צעדים, הקבוצה והחברים.

שנים רבות חייתי תחת עול ההתמכרות לאוננות ולפורנו. חיי סבבו סביב דחפים, סיפוק מיידי והימנעות מכל מה שדרש ממני עבודה, חיבור או התמודדות רגשית אמיתית.

הייתי משועבד לצורך לרגעי ריגוש. הסיפוק המיידי, הפורנו והאוננות הפכו להיות הדרך שבה ניסיתי לווסת את הרגשות שלי – שעמום, תסכול, פחד, בדידות.

כל דבר שעורר בי חוסר נוחות גרם לי מיד לפנות לפורנו או לאוננות. זה היה הבריחה שלי. כדור הפלא שלי להתמודד עם החיים. הייתי מאונן את עצמי לדעת עד שהייתי ממש פוגע בעצמי פיזית והייתי מוכרח להפסיק לאונן מרוב כאבים פיזיים.

במשך שנים, לא לגמרי הבנתי שהמחיר של ההרגלים האלה היה עמוק הרבה יותר ממה שחשבתי ויכולתי לדמיין.

פורנו ואשליית האינטימיות, צפייה בפורנוגרפיה, בסרטי זימה, נתנה לי אשליה של חיבור, אבל בפועל היא הרחיקה אותי יותר ויותר מכל קשר אמיתי.

בפורנו הכול מהיר, הכול חד-כיווני, הכול מוביל לדבר אחד – עוררות מינית, זריקת הדופמין שלי, וחדירה. אין מבטים, אין אהבה, אין הקשבה, אין רגעים של קרבה אמיתית. רק רדיפה אחרי רגעי שיא ואחרי "תוצאה".

במקום ללמוד ולחוות תקשורת זוגית, אהבה, חיזור, קירוב לבבות – חיפשתי גירוי מהיר ומלאכותי. במקום להשקיע בזוגיות ולהתמסר לאינטימיות עמוקה, העדפתי סיפוק רגעי שלא דרש ממני דבר מלבד ניתוק מוחלט מהרגשות שלי.

הפורנו עיצב לי תפיסה מעוותת של מיניות ואינטימיות. במקום לחפש חיבור, חיפשתי שליטה. במקום ללמוד להיות בנוכחות, למדתי לברוח.

חיי היו רצף אינסופי של אובססיות, דחפים בלתי נשלטים וניסיונות כושלים לשלוט בהם. כל כולי הייתי מרוכז בשאלה אחת – איך להפסיק? איך להשתחרר אחת ולתמיד? אך ככל שהתמקדתי בתוצאה, כך היא התרחקה ממני.

הייתי לכוד במעגל אכזרי של תקווה ואכזבה. כל הבטחה שהבטחתי לעצמי נשברה שוב ושוב. כל החלטה "להתחיל מחדש" הפכה במהרה לעוד כישלון צורב. הייתי שבוי במעגל אינסופי של כישלונות, תחושות אשמה ובושה הציפו אותי ושאלתי את נפשי למות. חיי היו מרוכזים בעתיד – מתי סוף סוף אהיה "נקי"? מתי אשתחרר? אבל הגיע רגע שכבר התייאשתי מזה לחלוטין. זה הרגע שהגעתי לקבוצת sa הראשונה שלי.

החיים שלי הפכו למרדף חסר סיכוי אחרי שלמות בלתי מושגת. כל כישלון רק חיזק את תחושת חוסר הערך וחוסר האונים שלי. המאבק הפנימי הפך להיות חלק בלתי נפרד ממני, עד שלא יכולתי לדמיין חיים בלי המאבק הזה.

כשאמרו לי בתכנית בצעד 1 להודות בחוסר האונים שלי לא הבנתי מה רוצים ממני. כל חיי חוויתי חוסר אונים, איזה בשורה חדשה הם רוצים להאיר לי? איך זה אמור לעזור לי? מה החידוש כאן?

לא הבנתי אז שהמלחמה שלי בתוצאה היא חלק מהבעיה עצמה, שהאובססיה שלי לתוצאה היא חלק מהבעיה.

יש הבדל בין לחוות חוסר אונים ולשהות שם בהרגשה הזאת וברגע הזה. פשוט להיות שם בחוסר אונים, להודות בה. לבכות או להתפלל מתוכה אם זה מה שאני מרגיש באותו רגע. לבין לומר אני חסר אונים ביחס לתוצאה שאני רוצה ואובססיבי אליה ולברוח או להילחם נגדה.

רגע של הארה

יום אחד, במהלך פגישה בקבוצת SA, שמעתי מישהו מדבר על שחרור מתוצאות. זה נשמע לי מוזר בהתחלה. איך אפשר להפסיק לרצות להפסיק? איך אפשר להרפות ממשהו שהוא כל כך מהותי לחיים שלי?

אבל כשהקשבתי לדבריו, משהו זז בי. התחלתי להבין שההתמכרות שלי היא לא רק עניין של התנהגות, אלא גם עניין של גישה. כל חיי ניסיתי לשלוט בדברים שאי אפשר לשלוט בהם – בדחפים שלי, ברגשות שלי, ואפילו בתוצאות של המאמצים שלי. הבנתי שאני צריך לשחרר.

שחרור אמיתי, כך למדתי, אינו מתבטא בהגעה לתוצאה מסוימת, אלא בנכונות שלי להיות בתהליך. הבנתי שעליי להסיט את המיקוד שלי מהמטרה הרחוקה אל הצעד הבא שנמצא לפניי. במקום לחיות בפחד מהעתיד או בחרטה על העבר, עליי לחיות בהווה. לחיות את הרגע הזה.

ההתמכרות לשליטה ולמטרה

גיליתי שהבעיה שלי היא לא מין. אין לי בעיה עם מין. אין דבר רע כשלעצמו בסקס. בעזרת סקס באים ילדים לעולם. האנושות מתפתחת. הבעיה שלי לא הייתה רק התמכרות לפורנו או לאוננות – זו הייתה התמכרות לחיים שמבוססים על מטרה ולא על הדרך. הכל היה צריך "להוביל למשהו". לא ידעתי להיות ברגע הזה סתם כך. To be.

אם הייתי עם אשתי – זה היה "כדי להגיע לאקט". אם הייתי בשיחה – זה היה "כדי להשיג משהו". אם הייתי יוצא לטיול – זה היה "כדי להגיע ליעד".

אבל לחיות באמת, זה אומר להיות גם ללא מטרה. לשבת בשקט ולנשום. לדבר עם אדם אהוב בלי לחשוב על "מה יצא לי מזה". להסתכל בעיניים של בת הזוג בלי למהר לשום מקום. ללמוד להיות בנוכחות, בלי לחץ להשיג משהו עכשיו. זה משהו שלא היה קיים אצלי בתודעה ובחיים.

החופש לחיות את הדרך

בהחלמה למדתי לשנות את כל התפיסה שלי על חיים, אינטימיות ומיניות. במקום להיות עבד לתוצאה, אני לומד להיות תלמיד של הדרך.

היום אני נמצא בזוגיות ובכלל בחיים לא כדי "להגיע למשהו", אלא כי אני רוצה ליצור קרבה אמיתית , כי אני רוצה לחוות את הרגע הזה. אני לומד להתבונן בעצמי, להרגיש, להיות נוכח גם כשזה לא נוח. אני מפסיק לברוח.

למדתי שלהיות חופשי זה לא אומר להצליח להפסיק – זה אומר להשתחרר מהצורך הבלתי פוסק לשלוט בתוצאה. בתחילת הדרך התלהבתי מלספור ימי נקיות. מזה שהצלחתי להיות נקי מספר ימים. הצלחתי!! שלא תבינו אותי לא נכון. זה בהחלט דבר חשוב ובסיסי. אבל לאחר זמן בשבילי הבנתי שזה "עוד מטרה" וזה מונע ממני להיות חופשי ולחיות כאן את הרגע הזה. אני שוב פעם נהנה ורודף אחרי תוצאות ולא נהנה מהחיים עצמם בדרך.

היום אני עדיין בדרך אבל הפעם, אני באמת חי

במקום לדאוג לגבי העתיד, התחלתי להתמקד במה שאני יכול לעשות היום. התחלתי להשתתף בפגישות, לעבוד עם ספונסר, וליישם את 12 הצעדים.

בהתחלה, זה היה קשה. הרצון לתוצאות היה חזק. אבל לאט לאט, התחלתי לחוות שינוי. התחלתי להרגיש יותר שלווה, יותר חופשי. האובססיה שלי החלה להירגע.

הבנתי שהחופש שלי לא תלוי בתוצאה. החופש שלי נמצא בעשייה, בהתמקדות בהווה, בקבלה של מה שאי אפשר לשנות. התחלתי להבין שחיי הם לא רק מסע להשגת מטרה, אלא מסע של צמיחה והתפתחות.

התחלת המסע – שינוי התפיסה

ברגע שהפסקתי להתעקש לשלוט בתוצאה, התחלתי באמת להתקדם. במקום להילחם בהתמכרות, בחרתי להתרכז בפעולות פשוטות:

• ללכת לפגישות באופן קבוע.
• לעבוד עם ספונסר ולשתף אותו בקושי שלי.
• ללמוד ולהפנים את עקרונות 12 הצעדים.
• ליישם צעדים קטנים מדי יום, מבלי לחפש "תוצאות מהירות".

בהתחלה, זה הרגיש כמעט בלתי אפשרי. הייתי רגיל לראות הצלחה רק כתוצאה סופית, וכעת הייתי צריך ללמוד לראות הצלחה בעצם ההשתדלות. אבל ככל שהתקדמתי, התחלתי להרגיש שינוי פנימי. האובססיה נחלשה, החרדה פחתה, והשלווה תפסה מקום בחיי.

מה למדתי על חופש אמיתי

היום, אני עדיין מכור בהחלמה. אני עדיין מתמודד עם דחפים ואתגרים, אבל אני כבר לא שבוי בהם. החופש שלי אינו בכך שאני אף פעם לא נופל, אלא בכך שאני כבר לא חי תחת הפחד המתמיד מהנפילה.

הבנתי שהחירות שלי אינה תלויה בתוצאה. היא נמצאת בתוך הדרך עצמה. החירות היא בהסכמה שלי להיות תלמיד, להיות לומד, להיות חלק מקבוצה, להיות חלק מתהליך גדול ממני.

אז איך עשיתי את זה? העקרונות שלמדתי בדרך:

✅ התמקדות בהווה – כל מה שיש לי הוא היום. העבר נגמר, העתיד אינו בידיי. אני עושה את הצעד הבא בלבד. התחלתי לחיות את הרגע, להתמקד במה שאני יכול לעשות היום.
✅ שחרור מהצורך בשליטה – למדתי לקבל את העובדה שיש דברים שא י לא יכול לשלוט בהם. אני לא יכול לשלוט בדחפים שלי, אבל אני כן יכול לבחור את הצעד הבא שלי.
✅ עשייה מתוך מחויבות פנימית – אני לא פועל מתוך ייאוש או פחד, או רדיפת מטרות אלא מתוך אהבה לעצמי ולעתידי.
✅ אמונה בכוח גדול ממני – אני לא לבד. יש כוח שמוביל אותי שמכוון את הדברים בעולם, ואני לומד לסמוך עליו.
✅ גמישות וקבלה – למדתי להסתגל לשינויים ולקבל את המציאות כפי שהיא. אני מקבל את עצמי גם אם אני לא מושלם. אני חלק מתהליך, וזה מה שחשוב.

המסע ממשיך "רק להיום"…

המסע שלי עדיין נמשך, אבל אני יודע שאני בדרך הנכונה. אני חופשי, ואני חי בשלווה. זה לא תמיד עובד אבל "רק להיום" אני אמשיך לבוא. אמשיך לנסות ולהיות שם בחוויה הזאת.

אני עדיין לומד, עדיין מתקדם, עדיין צומח. אבל אני חופשי, כי הפסקתי להיאבק. הפסקתי לנסות כל הזמן לשלוט בתוצאה. יש לי רגעים של שקט. שאני חווה את זה בחיים שלי ואני אסיר תודה על זה. הפסקתי לצפות לשלמות. והכי חשוב – הפסקתי ללכת לבד. בכל פעם שיש לי נפילה אני חולק עם חבר או הולך לקבוצה והם מחזירים אותי לדרך.

אם אתה נאבק באותה דרך שאני נאבקתי בה, דע לך – אתה לא לבד. יש דרך החוצה. היא לא תמיד קלה, אבל היא אפשרית. וכל מה שאתה צריך לעשות הוא פשוט להמשיך לבוא ולעשות את הצעד הבא.