הפתרון לגמילה מפורנו ואוננות

נוכחנו לראות שלבעייתנו שלושה היבטים: גופני, רגשי ורוחני. ההחלמה הייתה חייבת להתבטא בשלושתם.

השינוי המכריע בגישה החל כשהודינו שאנחנו חסרי אונים, שההרגל שלנו הכריע אותנו. באנו לפגישות ונסוגנו מן ההרגל שלנו. לאחדים, היה פירוש הדבר שלא לעשות מין עם עצמם או עם אחרים, כולל אי-כניסה למערכות יחסים. לאחרים היה פירוש הדבר גם “התנקות” ולהמנע מיחסי מין עם בן או בת הזוג לזמן מה כדי להחלים מתאווה.

גילינו שאנחנו יכולים להפסיק, שאי-הזנת הרעב לא הרגה אותנו, שהמין אכן נתון לבחירה. הייתה תקווה לחופש, והתחלנו להרגיש בחיים. כשאנו מעודדים להמשיך, התרחקנו יותר ויותר מהאובססיה למין ולעצמנו שבידדה אותנו ופנינו אל אלוהים ואל אחרים. כל זה היה מפחיד. לא יכולנו לראות את הדרך לפנינו, רק את העובדה שאחרים הלכו בדרך הזאת קודם. עם כל צעד חדש של כניעה הרגשנו שאנחנו נופלים מקצה הצוק אל האבדון, אבל עשינו את הצעד, ובמקום להרוג אותנו, הכניעה הרגה את האובססיה! צעדנו אל תוך האור, אל תוך דרך חיים חדשה לגמרי.

החברותא סיפקה לנו את ההשגחה ואת התמיכה שמנעו מאיתנו להרגיש שכל זה גדול עלינו, מקלט בטוח שבו יכולנו סוף-סוף לעמוד מול עצמנו. במקום לכסות את הרגשות שלנו במין כפייתי, התחלנו לחשוף את השורשים של הריקנות והרעב הרוחניים שלנו, וההחלמה החלה.

ככל שהכרנו בפגמים שלנו, כך הפכנו נכונים להשתנות; הכניעה שברה את הכוח שהיה להם עלינו. התחלנו להרגיש נוח יותר עם עצמנו ועם אחרים לראשונה בלי ה”סם” שלנו.
סלחנו לכל מי שפגע בנו, ובלי לפגוע באחרים, ניסינו לתקן את העוולות שעשינו אנו. עם כל עוול שכיפרנו עליו נשר מעל כתפינו עוד מהמטען הנורא של רגשי האשמה, עד שיכולנו להרים את ראשינו, להישיר מבט אל העולם ולעמוד חופשיים.

התחלנו לתרגל מפוכחות חיובית, ולעשות את פעולות האהבה כדי לשפר את יחסינו עם אחרים. למדנו איך לתת; במידה שבה נתנו כך גם קיבלנו חזרה. גילינו את מה ששום תחליף לא סיפק מעולם. יצרנו קשר אמיתי. הגענו הביתה!