כשקראתי את המילה “סקסוהוליסט” ידעתי שהיא מתארת אותי. זה מה שאני הייתי, כך התנהגתי. ידעתי שלא משנה גובה המחיר או הפחד מחשיפה – אני הייתי חייבת לצאת מהבדידות ולמצוא את החברותא שעליה סיפר הטור בעיתון. ואכן, מאז, הכח העליון שלי הציג בפני יותר ויותר אפשרויות לשבור את הבדידות ולבחור בהחלמה, לעומת נחישות עצמית בלבד, שהייתה נחלתי בעבר.
איבדתי את חברותת הבית שלי עוד לפני שהיו לי שנתיים של ניקיון. הכח העליון שלי ראה לנכון להעביר אותי לאזור מגורים מבודד יחסית. חברים שכנעו אותי לתת אמון ולהישאר בקשר קרוב דרך הטלפון. הפחד שחשתי היה כמעט בלתי נסבל אבל ראיתי את הדלת שנפתחה עבורי והחלטתי ללכת, עם אמונה, לצד השני.
תודה לאל שמצאתי שם חברותא חדשה של סקסוהוליסטים אנונימיים. הייתי בבית. לפחות כך חשבתי. הסקסוהוליסטית השתלטנית שבי לקחה פיקוד לגמרי על הפגישות. לא הרשיתי יותר לעשות מהניקיון “שכונה”. האמנתי שקבוצת SA היחידה שיכולה לעזור לסקסוהוליסט האמיתי היא הקבוצה ממנה באתי. הסקרנים והבלתי מחויבים לא יצליחו, הם יפלו. “אלה שאיבדו את רגליהם ולא מסוגלים להצמיח חדשות”, כפי שמתארים האלכוהוליסטים האנונימיים.
למזלי מצאתי בקבוצה אישה שהפכה להיות החונכת שלי. היא לימדה אותי על השורשים של המחלה, על הרגשות בתוכנו אותם אנו מנסים לכסות. היא עזרה לי לקבל את הנשיות שבי ואת הגוף שלי. כל אלו היו שיעורים טובים, למדתי בהם הרבה, אבל אחרי זמן מה זה קרה שוב, הייתי ללא קבוצה. הייתי לבד.
מה היה עלי לעשות? הייתי מוכנה ללכת כל מרחק ולעשות כל דבר – לפחות ככה אמרתי לעצמי. במחשבה לאחור אני מבינה שהמצאתי תירוצים בשביל להפסיד את הכנסים הבינלאומיים של SA. לא היה לי כסף או לא היה לי זמן… אפילו נרשמתי מוקדם לכנס אחד, הסכמתי להיות יושבת ראש של אחת הפגישות אבל ברגע האחרון יצאתי מזה עם התירוץ הידוע של “כואב לי הראש”. כמה ילדותי באמת. אבל עכשיו לא היתה לי כבר ברירה, הרגשתי מאוד בודדה.
יום אחד קיבלתי הודעה על כנס בשם “סוף סוף חופשי”, רעיון דומה בדיוק לזה שקראתי בטור “אבבי היקרה”, לצאת לחופשי מהבדידות. זה תפס את תשומת ליבי. הרגשתי את הצורך להיות בקרבת חברי SA ומהמקום בו הייתי באותו הזמן, של הבדידות האיומה, הלכתי.
סוף השבוע של הכנס הביא אצלי להתעוררות של התכנית. הרגשתי מאוחדת שוב עם האנשים שעזרו לי להגיע לניקיון וגם להישאר נקייה. הרגשתי חיבור אמיתי.
דברים החלו להשתנות. הוזמנתי בשם SAלהוביל כנס חופשת אביב במלון יחד עם אישה נוספת מSA. נגמרו הימים של לקיחת פיקוד, שליטה והחלמה לבד. החוויה הזאת הכינה אותי לכניעה משמעותית. נכשלתי במבחן חשוב באוניברסיטה. לא היה לי עוד את הרוגע שבידיעה שיש לי מקום באוניברסיטה ויש לי סיכוי לקריירה. החיים שלי נהפכו לבלאגן, לא היתה לי שליטה. ביום בו תכננתי לעבור שוב, הפעם למערב ארה”ב, לגור עם אבא שלי לתקופה, יצר עימי קשר המשרד המרכזי והזמין אותי לקחת חלק בועדת שירות של SA. שלושה שבועות אחר כך מצאתי את עצמי בלוס אנג’לס עם חברים ישנים וחדשים.
התאקלמתי אצל אבא שלי, בסביבתם של בני משפחת ילדותי. הייתי מוכרחה לחיות בהרמוניה עם המשפחה, להיות אחת מהם ולבקש סליחה מכל מי שפגעתי. קיבלתי את חוסר האונים שלי מול ההתמכרות בכל רבדיה. המחלה והתלות שראיתי בתוך המשפחה פקחו את עיניי ונתנו לי את ההזדמנות ללמוד מהו ניתוק, ממקום בריא ומשוחרר.
הכמיהה למערכת יחסים נתנה לי הזדמנות נוספת להיכנע. בכעס ובצער מסרתי את זה לכח העליון שלי. הניקיון הכריח אותי להתאמן על כח סבל ולעיתים בבדידות איומה. האמנתי שאם רק תהיה לי מערכת יחסים, לא אסבול כל כך. היום אני מאמינה שהבכי לאלוהים מתוך הנשמה בזמנים קשים הוא חלק מהתהליך ההכרחי שלנו הסקסוהוליסטים בדרכנו לאמת ולהחלמה. את הכאב הזה נוכל לעבור רק אם ניכנע לאלוהים ולאהבה שאנו מנסים לתת או לקבל. אני אסירת תודה ל-12 הצעדים, ובמיוחד לחונכת שלי שעזרה לי לשבור את הבדידות. התחלתי להאמין בהחלמה שנותנת אי הכניסה למערכות יחסים לזמן מה. כרווקה סקסוהוליסטית אני בספק אם הייתי מחזיקה בניקיון בצורה אחרת. לאט לאט התחלתי ליהנות מלהיות לבד עם עצמי. למדתי לתת לעצמי ולאהוב את עצמי בזמנים שהרגשתי חוסר אהבה וקבלה מאחרים. הפכתי לבן אדם שאני מעריכה ואפילו אוהבת. ניסיתי לבטא את האהבה הזאת לאחרים, ללא תנאים. כשהייתי מוכנה מצאתי מישהו שהייתי נכונה לחלוק איתו את חיי. היום אני לומדת לחיות בהחלמה בתוך מערכת נישואים.
הפחד היה המכשול הכי גדול בהחלמה שלי: פחד שהתאווה תשתלט עליי, פחד מאחרים, פחד מהתאווה של אחרים. היום אני יודעת שלעולם לא אצטרך לחזור לקושי ולבדידות שהמחלה גרמה לי. ההחלמה מחייבת להיכנע לתאווה על בסיס יום יומי, ללכת לפגישות ברציפות, להיות נוכחת בכנסים בינלאומיים וסדנאות, לתת שירות, לפנות לסקסוהוליסטים אחרים ולשחרר רעיונות ישנים.אני נקייה מ-1983. השיעור הכי חשוב שלמדתי הוא לתת לעצמי את הזכות והחוויה להיות חלק מחברותא חזקה ויציבה – הערוץ בו אלוהים פועל בחיי.
הערה: כל הנאמר כאן הוא מעולמו ומניסיונו כוחו ותקוותו של הכותב בלבד. עם זאת שהכותב הולך בדרך תכנית 12 הצעדים, אין הנאמר כאן מייצג את תכנית 12 הצעדים. הכותב לא מייצג את תכנית 12 הצעדים הוא הולך ומיישם את התכנית. וכל הנאמר כאן זהו דעתו שלו בלבד.
