אלכוהוליסט נכנס אל תוך מסבאה, ראה שלט עם הכתוב: “שתה כפי יכולתך – 1 דולר” ואמר, “אשתה בשווי 2 דולר”. צריך משהו מיוחד כדי להבין את האלכוהוליסט, וצריך משהו קצת יותר מיוחד כדי לעזור לו להתפכח.
מה שאני רוצה לעשות במניפסט הזה, זה פשוט לתת כמה נקודות אישיות לגבי 12 הצעדים של אלכוהוליסטים אנונימיים, שיטת התרפיה העוצמתית ביותר בכדור הארץ כפי שאני מבין אותם.
קודם כל, אני עושה את זה ברשותו של המשרד המרכזי של א.א. הם גילו בכתבים של מייסדם, ביל וילסון, הצהרה שא.א לא המציאו את 12 העקרונות האלו, הם פשוט גילו אותם. הם היו קיימים ובסביבה מאות שנים. ולכן הודגש שלכל אחד צריכה להיות הרשות להגיב עליהם בכל אופן שיבחר.
שנית, אני לא נציג של א.א וגם לא דובר רשמי עבור א.א, אין דבר כזה. באיזו עמדה אם כך אני נותן את הערותי?
כאיש דת, התמודדתי עם הבעיה במשך שנים רבות וכדי שאלמד משהו על המחלה הזו וכיצד להתמודד איתה, הועלתי לעצמי בכך שקיבלתי את ההזמנה לנכוח במפגשים הפתוחים. באזור בו אני גר, קוראים בתחילת כל מפגש, “אנחנו מברכים ומעריכים את שיתוף הפעולה מצד אנשי המקצוע הרפואה, הדת, והציבור הכללי.”
אז הלכתי למאות מפגשי א.א, ואני רוצה לחלוק עמכם מה שלמדתי מהגברים והנשים בחברותא האדירה הזו.
א.א התחילה ב-1935 באקרון, אוהיו בביתה של הנרייטה סייברלינג על ידי שני גברים, ביל וילסון, סוכן מניות, ודוקטור בוב סמית׳, מנתח. הם היו נואשים להשאר בחיים, הם פנו לכל אחד ואחת שאולי יכלו לעזור להם. הם קיבלו כל מה שהוצע להם, שמרו מה שעבד והשליכו מה שלא.
והם הגו את 12 המשפטים הפשוטים האלה שבעזרתם הם החלימו ועזרו למאות אלפי אחרים להחלים גם כן.
שימו לב בבקשה, בעודנו ממשיכים, כל אחד מהצעדים האלה כתוב בלשון עבר. זו שיטת הטיפול היחידה בכדור הארץ שמעיזה לעשות ככה. הם לא מתעסקים בתאוריות, “אם תעשו ככה, זה אולי יקרה.” הם מתעדים מה שנעשה. אנחנו כבר עשינו את הדברים האלה – זו הדרך בה התפכחנו. ואני ארצה רק לתת כמה תגובות על ההעקרונות המבריקים האלה.
העיקרון הראשון
העיקרון הראשון בא.א הוא החשיבות העצומה שכל אלכוהוליסט חדש ייקח ספונסר, מישהו מא.א, שידריך אותו בדרך החיים של א.א.
כמו שאדם אחד פעם אמר לי, “לא 12 העקרונות האלה המודפסים על דף הם אלה שהצילו אותי. מישהו יכול לשלוח לי אותם, הייתי קורא אותם ומת שיכור. זה היה אדם שהציל את חיי, הספונסר שלי. אלה היו 12 הצעדים החרוטים בחייו שבפשטות גרמו לי לרצות להיות כמוהו. כל מה שהיה עלי לעשות זה לעשות את מה שהוא אמר לי לעשות. ומה שהוא אמר לי לעשות היו 12 הדברים האלו.
אם תעשה אותם, אנו מבטיחים דברים מסוימים, ואם לא תעשה אותם, אנו מבטיחים דברים מסוימים.
12 הצעדים
צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי אונים מול האלכוהול, שאבדה לנו השליטה על חיינו.
בואו נתחיל בהתחלה. “הודינו שאנו חסרי אונים מול האלכוהול, שאבדה לנו השליטה על חיינו.” גבירותיי ורבותיי, חסרי אונים זה מושג מוחלט.
אין שום אם, שום וגם, שום אבל, שום הסתייגות, שום תנאים. זו הכרה בכניעה מוחלטת מול עובדה לגמרי לא נעימה, איני יכול לשתות אלכוהול. האלכוהוליסט אומר, “כשאני שותה את זה, אני מפסיד. כשאני נלחם בזה, זה מנצח.”
כניעה בפני חפץ חסר חיים, אך במידה של פרדוקסליות, האלכוהוליסט נכנע כדי להרוויח את ניצחונו. הוא מפסיד בקרב כדי לנצח במלחמה.
אז הדרך היחידה שבה יוכל לעשות את שאר 11 הצעדים האלו היא שיחזיק את הצעד הראשון חזק בראשו. עבורי, צעד 1 הוא לא צעד שאתה מבצע ואז ממשיך הלאה, צעד 1 הוא הכרה של אדם במצבו הכללי. האלכוהוליסט אומר, “אני לא יכול לשלוט באלכוהול, הוא שולט בי. אני אלכוהוליסט כאן למטה (מצביע על הבטן), לא רק בראש” אני מכיר כמה אינטלקטואלים שהכירו “כאן למעלה” שהם אלכוהוליסטים, אבל הם לא באמת קנו את זה עד לתחתית המעיים של הנשמה שלהם, והם מתו בגלל שמכל המחלות הסופניות, אלכוהוליזם היא הסופנית ביותר.
אם אלכוהוליסט לא מפסיק עם השתייה, אם הוא לא עוצר, השתייה בסופו של דבר תעצור אותו. וכך, עליו להכיר בעובדות המציאות. הוא מתוודה בחולשה ענקית. וגבירותיי ורבותיי, אחד הדברים שבא.א שהרבה, הרבה אנשים מוצאים קשה לעשות זה להכיר בחולשה. אבל, אלוהים אדירים, זה הוא כוחו של האלכוהוליסט, ההכרה שהוא לא יכול לשלוט באלכוהול מפני שאם יבנה את חייו סביב אותה עובדה, הוא יוכל לחיות בסיפוק בלעדיו.
חברים, אידיוט מכיר את החוזקות שלו, אבל גאון מכיר את החולשות שלו. גבירותיי ורבותיי, אני משוכנע בהחלט שהעומק והרצינות איתן אלכוהוליסט יעבוד את יתר 11 הצעדים תלויות באופן ישיר בעומק וברצינות איתן הוא יקבל את צעד 1.
אני לא יכול להשתלט על אלכוהול. הפרדוקס הוא שכשהאלכוהוליסט מגיע להכרה שהוא לחלוטין חסר ישע, כל ניסיונות העבר שלו נכשלו, אז הוא חודל מלהיות חסר תקווה. עכשיו יש תקווה. ואיפה שיש תקווה, הוא יושיט את ידו החוצה לבקש עזרה מכיוון שאם איפשהו בתודעתו האלכוהוליסט עדיין מאמין שהוא יכול להתמודד עם משקה, הוא ינסה – הוא פשוט ינסה. זה חוסר אונים מוחלט. חוסר אונים.
(מבחינתי כשאלכוהוליסט אומר שהוא מחפש מטפל, פסיכולוג וכו’ לפעמים זה עצמו נובע מהרצון שלו להתמודד עם המחלה ולא להודות בתבוסה. זאת עוד בריחה מהפיתרון האמיתי של להודות פשוט בתבוסה. ברגע שהוא יודה בתבוסה זה הרגע בו ההחלמה החלה).
פעמים רבות אלכוהוליסט אומר, “חיי בלתי ניתנים לניהול? מעולם לא איבדתי אישה. לא איבדתי משפחה. לא איבדתי עבודה. לא איבדתי רכבים. עדיין יש לי חשבון בנק.” מנהל של מרכז הטיפול פעם אמר לי שאדם שנכח בכמה מההרצאות שלו בזמן שהיה בטיפול הגיע אליו למשרד יום אחד ואמר שהדברים האלה מעולם לא קרו לי. והבחור אמר, “בסדר, הרגע דיברנו על מה שאלכוהול לא עשה לך. עכשיו בוא נדבר על מה שהוא כן עשה.” והוא קנה את תשומת ליבו. “מספר אחד, אתה כאן. אנחנו לא מטפלים כאן באנשים עם בעיות שעועית ירוקה. אלכוהול, אלכוהול, זה מה שהביא אותך הנה.” ואז הם המשיכו הלאה לעוד דברים.
גבירותיי ורבותיי, האם אתם מכירים את האלכוהוליסט בימי השתייה שלו? האלכוהוליסט הוא איש או אישה אשר מטפסים חזרה פנימה אל תוך זירת האגרוף עם אלוף וחוטפים מכות. והוא ממשיך לעשות את זה, והוא ממשיך לעשות את זה, ואחרי 16 שנים ככה, הוא זוחל אל מחוץ למיטה יום אחד וכולו חבול בצבעי שחור וכחול. הוא על ידיו וברכיו, ונחשו מה הוא תוהה לעצמו בעודו מטפס חזרה אל הזירה? “איך אוכל לא לחטוף מכות היום?”
א.א מתקרב אליו מעבר לכתפו ואומר, “אל תכנס לזירה.” זה פשוט מדי. פשוט מדי. ועדיין, אתם מכירים את האימרה ששומעים בא.א, “אם אתה לא לוקח משקה, אתה לא יכול להשתכר.”
כוחו של האדם זה ההכרה בחולשתו. אם אני יודע שיכסחו לי את הצורה כשאכנס לשם, אני לא נכנס לשם, ואני נותר בריא ושלם. זו המהות של צעד 1. הרבה אנשים מוצאים שהמונח הזה, “בלתי ניתנים לניהול” לא מתקבל על הדעת רק בגלל שהם לא איבדו יותר מדי. שמעתי אדם אומר את זה, “כשהייתי שותה אלכוהול, חפץ חסר חיים, שלט במתנה האדירה ביותר שאלוהים העניק לי. בדעת שלי.” ברצינות, כשחושבים על זה, בימי השתייה שלך, אלכוהול שלט בערך ב-95% מהחשיבה של האלכוהוליסט, שלט באנשים שאתה מתרועע איתם ובאלו שאתה נשאר במרחק מהם. תכלס, האלכוהול נמצא בשליטה בחייו של האלכוהוליסט.
צעד שני: הגענו לאמונה שכח גדול מאתנו יכול להחזיר לנו את שפיות דעתנו.
אז, מה הוא עושה? איך האלכוהוליסט יוצא מזה? איך הוא בחוסר האונים שלו מושיט יד בשביל לקבל תקווה ועזרה? כשמציגים בפניו את א.א, הוא נכנס לחדר ורואה אלכוהוליסטים מפוכחים. ואם הוא ממשיך לבוא ורואה מספיק אלכוהוליסטים מפוכחים, והוא מקשיב לחברים, 22 שנים, 11 שנים, 8 שנים, 6 שנים, הוא מגיע לאמונה שמשהו גדול ממנו יכול להביא אותו למוטב. הוא יודע שהחלמה בבריאות טובה אפשרית. הוא מביט בה מולו באנשים שנמצאים בחדר. אז, הוא מגיע לאמונה שכח גדול מעצמו, “כח גדול מאיתנו יכול להחזיר לנו את שפיות דעתינו.” (זאת לא תיאוריה שאפשר להתווכח עליה, זאת פשוט עובדה. מציאות).
אם אני מכיר עמוק בתוכי שהכוח לא לשתות לא נמצא בבטן, אבל אני יודע שהוא איפשהו בגלל שמישהו משתמש בזה, אני יכול לראות אנשים מפוכחים, אז הכוח צריך להיות מחוצה לי. אם זה לא בפנים, זה בחוץ. לא צריך תואר שני בשביל לקלוט את זה. “להחזיר אותי לשפיות?” זה קצת קשה לאנשים מסוימים לאחיזה. מוזר, זה קשה מספיק להיות שתיין, אל תגידו לי שהייתי משוגע, בנוסף.
גבירותיי ורבותיי, זכיתי פעם בחיי לפגוש את ביל וילסון. זה היה ב-1960 והייתי בוועידה הדתית הלאומית על אלכוהוליזם, והיינו שם כדי ללמוד משהו על המחלה. וזו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שביל אי פעם פנה אל הקבוצה הזו, והוא הסביר בדיוק למה הוא מתכוון בכך.
חוסר השפיות של האלכוהוליסט הוא לא הדברים המשוגעים שהוא עושה כשהוא שיכור. אתם לא-אלכוהוליסטים עושים דברים משוגעים כשאתם שיכורים. אי השפיות של האלכוהוליסט, לדעתו של ביל וילסון, מתרחש כשהאלכוהוליסט מפוכח לחלוטין מבחינה גופנית, והוא לוקח את המשקה הראשון של הסדרה הבאה. זו התנהגות לגמרי לא רציונאלית. זה חסר שפיות לבחור לצרוך סם שהורג אותך.
(בשביל סקסוהוליסט נקי ומפוקח שבוע חודש או יותר הבחירה לחזור לאונן, לצפות בסרט פורנו, לחפש תאווה, לבהות בבחורה ברחוב זה אי השפיות. זה השיגעון! לחשוב שהפעם זה ייגמר אחרת זה אי שפיות. כי אני מתחיל משהו, בוחר במשהו קטן שאני יודע שזה יכול להוביל אותי בסוף למוות. זאת האמת).
אתם זוכרים מתוך “שיחת הגיר” (Talk Chalk) הישנה, מהי הנוסחה להתנהגות רציונאלית – שכל שולט על הרגש. תוסיפו אלכוהול לנוסחה, סממו את המח ששולט בשכל ותקבלו את ההיפוך, אז תמצאו שרגשות שולטים בחיים של האלכוהוליסט, וההיגיון נזרק לים.
האם הספר הגדול של א.א לא מתייחס לאלכוהוליזם כ”רצון עצמי שיצא משליטה“? חוסר השפיות של התנהגות אלכוהוליסטית בתוספת של קבוצות א.א יוצרים עוד היפוך חזרה לנורמליות. והכוח לעשות את זה הגיע מחוץ לעצמי אם כבר הודיתי שאין לי אותו.
כוח גדול מעצמי. אני שמעתי רבים בא.א שלגמרי מפוחדים מאלוהים בגלל דברים שהוא עשה בזמן ימי השתייה שלהם. זו, דרך אגב, הסיבה שביל וילסון עשה שינוי אחד ב-12 הצעדים. בעבר הוא השתמש במושג “אלוהים”, וזה היה מאיים מדי בהתחלה, אז הוא החליף את המושג הזה ב”כח גדול מעצמינו”.
שמעתי כבר אלכוהוליסטים חולים שאומרים להם הספונסרים או אחרים, “ובכן, אם אין לך אלוהים, נסה את כוס הקפה הזו או הגדר הזו או הרדיאטור”. גבירותיי ורבותיי, אני חולק על זה מאד מהסיבה הבאה.
בנשימה הבאה, אנשים יגידו, “תמשיך לבוא למפגשים. אתה חייב לבוא למפגשים. אבל אם נאמר לי שהכוח העליון שיחזיר לי את שפיות דעתי הוא ‘כוס קפה’ – אם הייתי חדש בא.א, הייתי מנשק אתכם לשלום ואומר, “יש לי כוס קפה בבית. אני לא צריך את המפגשים שלכם אם משם אקבל את המפוכחות שלי.”
חבריי, האלכוהוליסט כבר חולה מאוד. הוא כבר סובל מדימוי עצמי נוראי. אל תחזיקו מולו כמשהו שמעל הטבע האנושי, משהו שנחות ממנו. למה לא להחזיק מולו את הכח של הקבוצה ככח גדול מעצמי? לכאן או לכאן, המוטו היפה ביותר של א.א הוא “אנחנו יכולים לעשות יחד את מה שאני לא יכול לעשות לבד.”
לדוגמה: מה הוא הכוח הזה של ‘אחרים’? 4 זה גדול יותר מ-1. ו-2 זה גדול מ-1. 100,000 זה יותר מ-1 – זה כח הגדול מעצמי. בסוף, אנו מקווים, אנשים יגיעו לאמונה בישות עליונה שמהווה כח הגדול מכולם, אבל זה סיפור אחר.
צעד שלישי: החלטנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוהים, כפי שאנו מבינים אותו.
כשאני מכיר בכך שיש כוח שמסוגל להחזיר לי את שפיותי כפי שהוא החזיר להרבה מאוד אנשים אחרים את שפיותם, עלי ליצור איתו תקשורת. וכך אני מבצע החלטה למסור את רצוני ואת חיי להשגחת אלוהים, כפי שא.א אומרים, “כפי שאנו מבינים אותו”.
אני מכיר הרבה כמרים בא.א, והם אומרים, “אני לא פה ככומר קתולי שמדבר תאולוגיה קתולית. אני רק רוצה לומר שיש לי אלוהים כפי שאני מבין אותו כמו שיש לך אלוהים כפי שאתה מבין אותו. מסרתי את עצמי לאלוהים. הפילוסופיה שלי לא עבדה,” אומר הקתולי. “המשכתי להשתכר. מה שעלי לעשות הוא להזיז את כל ההוויה הפנימית שלי לפילוסופיה אחרת לחיים שכן תעבוד. עכשיו אני יודע שזה עובד כי אני רואה את זה. ואתם אומרים לי שאלו 12 הצעדים האלה הם מה שעושה את זה. אם כך זו ההשגחה של אלוהים בה אני שם את עצמי.
אני מבצע החלטה למסור את רצוני וחיי לאלוהים, ואז אני מעביר כל יום בשארית חיי בניסיון להוציא לפועל את ההחלטה הזו.”
באופן בסיסי ובוטה, א.א זה דבר פשוט מאוד. צעד 1 – אני לא יכול לשלוט בזה. צעד 2 – אלוהים יכול. צעד 3 – אני חושב שאצור איתו קשר. אלו הצעדים שמפכחים את האלכוהוליסט. עכשיו הבעיה היא להישאר כך.
גבירותיי ורבותיי, כל אלכוהוליסט מתפכח מאות ואלפי פעמים בחייו. כשאתה לא יכול לשתות יותר, אתה מוכרח להפסיק, ולבסוף אתה מתפכח. הבעיה היא שאתה תמיד מתחיל מחדש.
אי שפיות. אי השפיות של האלכוהוליסט היא להתחיל את זה שוב מחדש. איך אנחנו נשארים בריאים? יש משפט אחד בספר הגדול שאומר, “השתדלות חלקית לא אפשרה לנו כלום”.
צעד רביעי: עשינו חשבון נפש מוסרי, נוקב וחסר פחד.
מה קורה באלכוהוליזם? כל כולו של האדם מושמד. גוף, נפש, רגש, ונשמה.
מהי החלמה? שיחזור של הגוף, הנפש, הרגש, והנשמה. במילים אחרות, העבודה צריכה להגיע להשלמה. העבודה צריכה להיות שלמה. צריך להיות שיפוץ טוטאלי של האדם. היכן מתחילים? בכך שמגלים מה צריך לעשות. עלינו לגלות מה צריך להעשות.
כל חנות, כל עסק מבצע ספירת מלאי בתדירות כזו או אחרת. וכך, “עשינו חשבון נפש מוסרי, נוקב וחסר פחד.” למה המילה “מוסרי” נמצאת כאן בעסק לו אנו קוראים מחלה? עלינו לבצע הבחנה בסיסית.
גבירותיי ורבותיי, המחלה אינה לא מוסרית. ההתנהגות הנגללת, שהיא התוצאה של מצפון מסומם תמיד אינה מוסרית, והאלכוהוליסט לא יכול לחיות עם כל זה, התנהגות העבר שלו, בפיכחון.
בדרך כזו או אחרת, עליו לפתור את האשמה של עברו. מה עושה ספירת מלאי? מראה לי מה יש לי, מראה לי מה אין לי, ומראה לי מה צריך ללכת.
זה מה שאנו מוכרחים לעשות עם חיים של אדם. מה יש לי? הרבה. יש לי הרבה. חלק מהגאווה של הרבה אלכוהוליסטים הוא דימוי עצמי נוראי שבו הוא אומר, “אני כלומניק, ואין לי שום דבר.” אם כך מדוע אלוהים בחר דווקא אותך להחלמה כש-10 אחרים עלולים למות? עבור כל אלכוהוליסט שמחלים, יש מספר שלא מחלימים.
כל אלכוהוליסט מוכרח לשאול את עצמו, “למה אני?” הרבה אלכוהוליסטים אומרים, “למה אני אלכוהוליסט?” כשהשאלה צריכה להיות, “למה דווקא אני נבחרתי להחלמה?” אני לא יודע למה, אבל אני מאמין בזה. אני לא יכול להוכיח את זה, אבל אני מאמין בזה. אני מאמין שבתוך כל אחד יש כשרון מסוים שיכול לגעת בלב של אדם אחר שאחרים לא יכולים לגעת. כדאי מאד שתגלה מהו.
יום יבוא ותתבקש להשתמש בו. אלוהים מעולם לא יצר דבר שהוא כלום. יש לי הרבה כישרונות וגם לך. יש הרבה דברים שאין לי, ורבים מאתנו מבלים את חיינו בקנאה על כישרונות של אחרים. אלוהים ישמור, שכחו מזה.
אתם יודעים א.א היא אמא חכמה. למדתי את זה. אי פעם שמעתם את כל הדיבור הפסיכיאטרי הזה – הוא אלכוהוליסט בגלל שיש לו תסביך נחיתות. בואו ננתח את הילד שלך…
אתם יודעים מה א.א עושה, מביט לך ישר בעין ואומר, האם אי פעם עלה בדעתך שאולי יש לך תסביך נחיתות בגלל שאתה נחות? אני נחות ביחס לכל אחד בצורה כזו או אחרת. תקבל את זה ותתחיל לפעול. איפה שאלוהים נתן לי כישרונות, אני אמור להשתמש בהם ולפתח אותם. ואתה תפתח את שלך. ואם נלך יד ביד, ואתה תיתן את התרומה שלך, ואני אתן את שלי, אנחנו עלולים להציל חיים.
צעד חמישי – התוודינו בפני אלוהים, עצמנו ואדם נוסף על טבעם המדויק של פגמינו.
מה שעלי להפטר ממנו הוא כל הדברים הלא רצויים בחיי, ההרגלים הרעים שלי. עכשיו באמת, שימו לב לזה, איך אני פותר אשמה? התוודינו בפני אלוהים, הוא יודע ממילא, לעצמינו – זה קצת מאתגר, ולאדם נוסף אחר, על הטבע המדויק של פגמינו. גבירותיי ורבותיי, לכל אחד מאתנו יש 3 נקודות מבט על עצמו.
- אני כפי שאני חושב שאני – בערך במרחק כזה מהמטרה (ידיים מופרדות).
- אני כפי שאתה חושב שאני – זה בערך 10,000 קילומטר מהמטרה.
- ואז, יש את האני האמיתי.
א.א גורמת לאלכוהוליסט לנסות למצוא את העצמי האמיתי שלו, לא את הדימוי הכוזב בתודעתו שלו, לא הדימוי הכוזב בתודעתם של אחרים, האמיתי.
אתם יודעים איך זה מתבצע? פשטות פשוטה. הביטו בפרוטוקול. הביטו בפרוטוקול. הביטו בפרוטוקול. וכפי שהספר הגדול מציע, העלו אותו לכתב.
אדם שאני מכבד באופן עמוק ביותר פעם הצהיר לאחר שכתב את חוויות חייו, “הייתי מזועזע לחלוטין ממה שאלכוהול, אלכוהוליזם עשה לי.” הוא הביט בזה. חבריי, הדרך הבטוחה ביותר לענווה היא לעבור דרך השפלה (באנגלית זה אותו שורש: humility=ענווה, humiliation=השפלה).
הדרך הבטוחה ביותר לענווה היא לעבור דרך השפלה. ואין דבר משפיל יותר מלתת לאדם אחר להכיר את מי שאני באמת.
מי מכם הנמצאים בחדר הזה היה רוצה ש-24 שעות כלשהן מתוך חייהם, כל מחשבה, כל רצון, כל מילה, כל הרגשה יוצגו על מסך בפני כל העולם? אני לא הייתי רוצה שתראו את היום הכי טוב שלי. זה מה שפותר אשמה. כמה מכם מצאו את עצמם בחופשה כלשהי ובצורה כזו או אחרת חסד האל נוגע בכם ואתה מתחיל לפרוק את הנטל של חייכם בפני אדם אחר? ואיכשהו, העול הגדול מוקל?
אתם יודעים, פסיכיאטריה מודרנית חושבת שהיא גילתה שאיוורור אחד על אחד טוב לנשמה. לנו הנוצרים היה את זה מאות שנים. זה נקרא וידוי. הערך הפסיכולוגי שבזה, לצד העניין הרוחני – הערך הפסיכולוגי בלבד, ליידע אדם אחר לגבי העצמי האמיתי שלך, יקר מזהב.
בבקשה זכרו את זה. בבקשה. אם יכולנו להשיג מפוכחות ב-10 צעדים, היו 10 צעדים. אם יכלו להשיג מפוכחות ב-5 צעדים, היו 5 צעדים. גבירותיי ורבותיי, הדברים האלה לא נמצאים כאן כי הם נחמדים, הם כאן כי הם הכרחיים.
צעד 5 מיועד להיות עבודה של פעם בחיים בה פותרים את העבר. אוסטין ריפלי, חבר שלי, נהג לומר, “הערך של זה יגיע אליך רק אחרי שתעשה את זה.” אבל הערך היה אדיר בהחלט. זה הדבר המשפיל ביותר שיכול לקרות לכל אחד, אז הוא מיועד להיעשות פעם בחיים.
אני מכיר חברי א.א שעשו אותו מוקדם מידי והזיכרונות שלהם לא היו ישרים אז הם נאלצו לעשות את זה שוב ושוב. הם נאלצו לחיות בייסורים, וחלק הגיעו לקפדנות מייסרת מצפון, מה שאך ורק עיכב את ההתקדמות שלהם.
צעד שישי: היינו נכונים לחלוטין שאלוהים ישחרר אותנו מפגמים אלה באופיינו.
“היינו נכונים לחלוטין שאלוהים ישחרר אותנו מפגמים אלה באופיינו.” ובכן, כפי שחבר א.א אחד ניסח, “לפגמים שלי יש אופי”, ואני מאמין שזה נכון לגבי כל אחד.
גבירותיי ורבותיי, אני שמעתי שבצעד 5 נפטרים מהאשפה. זה לא נכון, העבר שלך נשאר שם, ממוסמר. אתה לא נפטר ממנו, אתה פשוט מוסר אותו לחסדו של אלוהים. זה הדבר היחיד שאתה יכול לעשות עם זה, ואז אתה יכול ללמוד מזה.
אתם יודעים מה האשפה שאתם צריכים לזרוק? הדברים שנוכחים בחייכם והופכים אתכם לפחות מ’קלים לאהבה’.
ועלינו להיות מוכנים לכך שאלוהים יסיר את הפגמים האלה. אתם יודעים מה כל כך מבריק בא.א? מה הפאר של 12 הצעדים? אתם יודעים איך אדם נורמלי מתפקד? הוא מתכונן, ואז הוא מבצע.
איך האלכוהוליסט מתפקד? המון הכנות ואפס שיקול דעת. יש סיפור נפלא שמספרים על מטוס שחוצה את האוקיינוס, ופתאום הטייס בא למערכת הכריזה. הוא אמר, “יש לי שתי הודעות, אחת טובה ואחת רעה. הרעה היא שאנחנו אבודים. הטובה היא שאנחנו עומדים בזמנים באופן מופלא.”
דוגמה מושלמת לאלכוהוליסט בפעולה. אין לו את המושג המעורפל ביותר לאן הוא הולך, אבל הוא הולך לשם מהר.
הוא מתבקש כעת להחזיר את השכל מעל הרגש – שכל שולט על הרגש שוב, הוא מתבקש להשתמש בזה ולתפקד בצורה נורמאלית על ידי כך שהוא מתכנן לפני שהוא מבצע.
תראו את הגאונות הפסיכולוגית של א.א. אנו מודים שיש לנו בעיה לפני שאנחנו מנסים לפתור אותה. אנו נכנסים לחדר ומביטים מסביב, ומגיעים לאמונה שאנחנו יכולים להיות ככה גם. אנחנו מקבלים החלטה למסור את חיינו לאלוהים, ואז אנחנו מנסים לעשות את זה. אנחנו מבצעים ספירת מלאי של עצמינו, ואז אנחנו חושפים את זה לאור.
צעד שביעי: ביקשנוהו בענווה שישחרר אותנו מחסרונותינו.
אנו נעשים מוכנים לכך שאלוהים יסיר מאתנו את הפגמים שלנו, ואז אנחנו מבקשים ממנו לעשות את זה. האופן בו אנשים נורמליים מתפקדים, זה האופן בו אנו לומדים לתפקד, ואז אנחנו מחלימים.
להפוך למוכנים לכך שאלוהים יסיר מאתנו את פגמי האופי שלנו. האם אתם יודעים מדוע עלינו להפוך למוכנים? רובינו יותר מדי קשורים לפגמי האופי שלנו. אנחנו אוהבים אותם. אני אוהב לעצבן. אני אוהב לעשות ספירות מלאי לאחרים. אני אוהב לשמוע את הגרוע מכל לגבי אנשים. אני אוהב לעשות שיפוטים מהירים, במיוחד כשהם ממסמרים מישהו. אלה הדברים שאנחנו נלחמים בהם, ואם הם השתרשו עמוק לאורך החיים, עלינו להתכונן לכך שהם יוסרו.
אבל תנו לי לחלוק אתכם איך אני מתפלל לפעמים שאלוהים יסיר חלק מהדברים הלא נעימים. בואו נתמקד בתחלואה האנושית האוניברסלית בשם חוסר סבלנות. אני סובל ממנה מאד. אתם יודעים איך אלוהים מטפל באלכוהוליזם של האלכוהוליסט? אלוהים נותן לאלכוהוליסט את הכוח לא לשתות, ואז הוא נותן לו את הצעדים כדי לתרגל את הכוח הזה. אלוהים נותן לנו כוח, האלכוהוליסט עושה את עבודת הרגליים. אלוהים לא עושה אותך מפוכח. הוא נותן לך את הכוח להיות מפוכח על ידי תרגול הצעדים.
אתם יודעים איך הוא מסיר את החסרונות של מישהו? הוא נותן לנו את הכוח ואת ההזדמנויות לתרגל את הכוח.
בדרך כלל, אנחנו לא רואים את ההזדמנויות גם כשהן פוגעות לנו ישר בפנים. בואו ניקח חוסר סבלנות.
אני אפילו לא חושב על זה שאני חסר סבלנות כשאני חסר סבלנות עד שזה פוגע במישהו אחר, ואז (נקישה באצבעות) “למה אמרתי את זה? למה עשיתי את זה? בבקשה אלוהים, עשה אותי יותר סבלני…”
ואיכשהו, ואני לא מתלוצץ, בדרך כזו או אחרת אני פשוט מאמין שאלוהים יעשה את זה. הוא פשוט יעשה אותי סבלני יותר. אבל הוא לא. הוא ייתן לי את הכוח להיות סבלני, ואז הוא ייתן לי הרבה הזדמנויות לאורך היום לתרגל את זה.
האם אי פעם הייתם בפגישה של א.א – אני הייתי בהרבה – כשחבר פרץ בדמעות והתחיל להשתפך ולהגיד, “איזה יום. כמה שאני צריך מפגש היום. היה לי פנצ’ר בדרך לעבודה. כשחזרתי הביתה גיליתי שאשתי ברחה עם החבר הכי טוב שלי. סבתא שלי מתה בלידה. מישהו ירה בכלב שלי. הבית שלי נשרף”.
“אתם יודעים, כמה שאני זקוק למפגש.” ואז ותיק אחד בסוף החדר אומר, “נשמע לי שאלוהים נתן לך מאה הזדמנויות לגדול וזרקת את כולן.”
מה שאני צריך לעשות זה לזהות את ידו של אלוהים בכל הדברים הקטנים והקטנטנים שקורים לי במהלך היום כדי לתת לי הזדמנות לתרגל את הכוח עבור הדבר המדויק שביקשתי ממנו. ביקשנוהו בענווה שישחרר אותנו מחסרונותינו. לפעמים הוא עושה את זה בדרכים מאוד, מאוד כואבות. מאוד כואבות בהחלט. להתכונן, ואז לבצע.
צעד שמיני: עשינו רשימה של כל האנשים בהם פגענו, והיינו נכונים לכפר על כל מעשינו בפניהם כולם.
“עשינו רשימה של כל האנשים בהם פגענו, והיינו נכונים לכפר על כל מעשינו בפניהם כולם.” האם אי פעם מצאתם את עצמכם בעמדה שאתם חייבים כפרה למישהו שחייב לכם כפרה? מי פועל קודם? מאיפה אני משיג את הכוח לעשות את מה שצריך להיעשות?
נכחתי בהרבה מפגשי א.א בהם אנשים סיפרו על כל הגיהינום שהם עברו. זה נפלא. זה דבר גדול לשקף לעצמך את הכאב שאלכוהוליזם הביא לך.
גבירותיי ורבותיי, אני משוכנע לחלוטין שהרהורים על כאב מביאים את הערך הרב ביותר פחות כשמתמקדים בכאב שחווינו, ויותר בכאב שגרמנו. ואם ערכנו ספירת מלאי כמו שצריך, תהיה לנו רשימה של אלו שפגענו בהם, ועלינו להפוך למוכנים לכפר מולם כי יש כפרות שכמעט אי אפשר לעשות.
צעד תשיעי: כיפרנו על מעשינו במישרין בפני אנשים אלו כאשר הדבר ניתן, פרט למקרים שמעשה זה יפגע בהם או באחרים.
ואז הוצאנו את זה לפועל, הביצוע. “כיפרנו על מעשינו במישרין בפני אנשים אלו כאשר הדבר ניתן, פרט למקרים שמעשה זה יפגע בהם או באחרים.” חבריי, אני חושב שזה הכרחי לגמרי שהאלכוהוליסט יקבל עזרה מספונסר או מישהו כשהוא מכפר על מעשיו.
כפרות מסוימות הן רציניות למדי. אני מכיר אנשים שעשו צעד חמישי, לדוגמה, עם בני הזוג שלהם ולגמרי הרסו בן אדם אחר רק בשביל להרגיש טוב עם עצמם. מישהו מכם אי פעם שמע את זה מספונסר?
“ובכן, תכפר על מעשיך, זה יגרום לך להרגיש טוב.” לא בגלל זה אתה מכפר. אם זה גורם לך להרגיש טוב, שיהיה. אנחנו מכפרים על מעשינו כי זה מה שעלינו לעשות. אני משווה כפרות לתשלום חשבון הטלפון שלך. פשוט תשלם את החשבון. אם אתה נכנס מזה לראש טוב, בסדר, בסדר.
בבקשה תקבלו עצות לגבי זה תנו לי לשתף אתכם במשהו. אדם הגיע לבניין ששייך לחברה בה הוא עבד. הוא כתב למחייתו, והוא אומר שבימי השתייה שלו הוא עשה דברים שפגעו בכולם. הוא התחיל להתנצל מיושב ראש הדירקטוריון במשרד הפנטהאוז ומטה. הייתה לו לשון מזהב. הוא יכל לגרום לסלע לייבב. הוא יכל. והוא נתן כזו הרצאה מדהימה על אלכוהוליזם, ועל מה שזה עשה לו, ומה שזה גרם לו לעשות, וכמה הוא הצטער שהוא גרם לכאב. כולם טפחו לו על הראש ונתנו לו עוגיות וחלב, והיה לו כיף חיים.
הוא עבר מקומה לקומה והתנצל, עד שנכנס למשרד של איש אחד, והאיש הקשיב לסיפור שלו. הוא אמר, “אדוני,” ציטוט ישיר, “היית בן של זונה ונשארת בן של זונה. צא לי מהמשרד.” הוא היה פגוע, והוא היה כועס, והוא רץ למעלית בבניין, לחץ על הכפתור וחיכה שהיא תבוא כדי שיוכל ללכת לתפוס מונית לשדה התעופה ולחזור לשיקגו.
הוא שכח מכל הסלחנות שקיבל. הוא היה מודע רק לכאב שלו. ובזמן שחיכה למעלית, הכתה בו המחשבה הבאה, האיש ההוא לא היה חייב לקבל את ההתנצלות שלי. אני הייתי חייב לתת אותה.
צעד עשירי: המשכנו בחשבון הנפש, וכאשר שגינו, הודינו בכך מיד.
הביטו בצעד עשר בבקשה, בגאונות של א.א. היא אמא חכמה ואוהבת. היא יודעת שמתרחש שינוי אדיר באישיות, בדרך החיים, ובכל דבר אחר, אבל היא מציאותית. היא יודעת שהאלכוהוליסט הוא מה שהוא; הוא היה מה שהוא היה; הוא עשה את מה שעשה; ואם תהיה לו ההזדמנות, הוא עלול לעשות הרבה מאד דברים שוב.
לכן היא מציעה לו, “תמשיך לבצע חשבון נפש, וכשאתה שוגה, תודה בכך מיד.” עכשיו, יש שני דברים שמן הסתם נרצה להימנע מהם. מישהו שלא מודה מיד בשגיאותיו כי הוא לא אוהב להודות בטעויות. אני לא אוהב להיות טועה. אף אחד לא, אני מתכוון שאי אפשר להיות נורמאלי וליהנות מלטעות. אז זה עבור אלו שנחסמים מול הצורך להודות בטעות.
ואז יש את הסוג האחר, הסוג של שלום בכל מחיר, ואני התאמתי לקטגוריה הזו. אני מצטער שהאף שלי הפריע לאגרוף שלך. אתם יודעים, “כששגינו, הודינו בכך מיד”. אתם יודעים מה זה עושה? זה דבר מופלא. זה מונע התחלות חדשות.
צעד אחד עשרה: חיפשנו בדרך של תפילה והרהורים לשפר את הקשר ההכרתי שלנו עם אלוהים, כפי
שאנו מבינים אותו, כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו מאתנו ומבקשים את הכוח לבצע זאת.
גבירותיי ורבותיי, רק תקשיבו למילים, “חיפשנו בדרך של תפילה והרהורים לשפר את הקשר ההכרתי שלנו עם אלוהים, כפי שאנו מבינים אותו, כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו מאתנו ומבקשים את הכוח לבצע זאת.”
אתם יודעים מדוע האלכוהוליסט מוכרח להתפלל? כי זה הדבר ההולם לעשות. זה הדבר ההולם עבור אדם שיהיה במערכת יחסים עובדת עם האלוהים שהעניק לו את המתנה היקרה לאין שיעור, מתנת המפוכחות.
אני פשוט אומר לאנשים, “אם אתם צריכים הסבר לכך שאתם צריכים להתפלל לאלוהים שהעניק לכם מפוכחות, אין אדם בעולם שיכול להסביר לכם את זה.” מה עוד יש לומר? מה רצון אלוהים עבור האלכוהוליסט? שיתפכח ושיישאר מפוכח. ושיעשה את הדברים האלו. אתה יכול להגיע לקבר על הכמות המינימלית הזו. אני שמעתי יותר מדי אלכוהוליסטים אומרים, “כשהייתי שיכור הייתי מתמקח עם אלוהים, תוציא אותי מזה ולא אשתה שוב לעולם. אבל היום אני מודה על…” לעולם אל תטילו ספק בתפילות שאמרתם כשהייתם שיכורים. הן התפילות הכי טובות שאי פעם אמרתם. הוא ענה עליהן, אתם פה.
התפילה של שיכור היא תפילה של נשמה כואבת. אלו הנשמות שאלוהים הכי אוהב. אתם יודעים למה יש לנו סוגים שונים של תפילות לאירועים שונים. אני תמיד משווה תפילות לביגוד. לא הולכים עם ביקיני לקוטב הצפוני. לא לובשים מעיל בקו המשווה. וכך, יש זמן למדוט כשזה מרגיש מתאים וכשיש מסוגלות לכך, אבל האם ניסיתם פעם למדוט עם כאב שיניים? האם ניסיתם פעם להרהר אחרי ניתוח רציני? האם זה אי פעם עלה בדעתכם שתפילות קטנות שאמכם לימדה אתכם הן הקישור היחיד שיש לכם לגן עדן בכל רגע נתון בחייכם?
צעד שנים עשר: משעברה עלינו התעוררות רוחנית כתוצאה מצעדים אלה, ניסינו לשאת בשורה זו לאלכוהוליסטים וליישם עקרונות אלה בכל תחומי חיינו.
עכשיו אנחנו מגיעים לגולת הכותרת של א.א. זו שיטת הטיפול היחידה בכדור הארץ, אני מאמין, לפחות עד זמנה, שיש לה צעד 12 – הכרח לחלוק עם אחרים.
גבירותיי ורבותיי, במקום אחר אני מדבר על הודיה, אבל ההגדרה המלבבת ביותר ששמעתי בחיי היא של אוסטין ריפלי. הוא הגדיר את זה “מגש הכסף שעליו אני מציע לאחרים את מה שאלוהים העניק לי”.
הודיה היא הציר שעליו חיי המפוכחות מתנדנדים. שמעתי שאמרו שאם תעשה את זה, תשתכר; אם תעשה את הדבר ההוא, תשתכר; אם תעשה את הדבר האחר הזה, תשתכר. אני מכיר אנשים שעושים לא מעט דברים ולא משתכרים. אבל אני מתחייב לכם בזה, אי אפשר להישאר מפוכח ללא הודיה.
אתם יודעים מהו הצעד ה-12?
“משעברה עלינו התעוררות רוחנית כתוצאה מצעדים אלה”. במילים אחרות, 12 מגיע אחרי ה-11 הראשונים. “ניסינו לשאת בשורה זו לאלכוהוליסטים וליישם עקרונות אלה בכל תחומי חיינו”.
ביל וילסון היה האיש שחלם את החלום הבלתי אפשרי עד שהגיע לכוכב הבלתי מושג. וכשהוא עמד על ההר הזה עם אנושיותו המלאה משוקמת, חופשי מאלכוהול, הוא חזר להיות אדם, יצור שהורכב בצלמו של אלוהים. והוא החזיק בתוך הלב המופלא שלו, את היהלום היוקרתי שגברים ונשים חיפשו במשך מאות שנים – מפוכחות. מפוכחות, אבל במצבו המואר החדש, הוא לא יכל לשמור את זה לעצמו, הוא היה מוכרח לעשות את מה שאלוהים עשה, בכך שהוא יצר את הכל.
טוב נוטה לפזר את עצמו, ולכן הוא חלק אותו עם אחרים. אתם יודעים מהו צעד 12? הודיה בפעולה! אל תגידו לי כמה אתם אסירי תודה, תראו לי! ואם אתם אכן אסירי תודה לא תצטרכו להגיד לי כי אני אראה את זה. אתם יודעים מהו הצעד ה-12? זה נקרא “ללכת את הדרך”, במקום “לדבר על הדרך”. הסרט ׳פטון׳ נפתח עם המילים, “אף אחד מעולם לא ניצח מלחמה בכך שמת עבור ארצו, אנחנו מנצחים במלחמה בכך שאנחנו גורמים למישהו אחר למות עבור ארצו”.
עכשיו מה שאני שמעתי שם זה זה; ׳אף אלכוהוליסט מעולם לא ניצח במלחמה נגד המחלה הזו בכך שמת עבורה, אנחנו מנצחים במלחמה נגד אלכוהוליזם בכך שאנחנו מנסים לעזור לאלכוהוליסט מסכן אחר לחיות’.
והצעדים שאני ראיתי, מעולם לא אומרים, “ניסינו לשאת את הבשורה הזו לאלכוהוליסטים שהרימו את הטלפון, התקשרו למשרד המרכזי וביקשו מאתנו לעזור להם.” דוקטור בוב לא התקשר לביל וילסון. ביל, האלכוהוליסט המפוכח, התקשר אליו. וזו הסיבה שחדרי א.א מלאים, כי אנשים צייתו לפקודה הזו.
“ליישם עקרונות אלה בכל תחומי חיינו” – אתה לא יכול להיות כנה כאן ולא כנה שם, ולהיות אלכוהוליסט מפוכח. העקרונות האלה, צריכים לחלחל לחיים.
לסיכום, דוקטור בוב בעצמו סיכם את כל א.א בשש מילים.
צעדים ,1 ,2 ו-3 “בטח באלוהים”. צעדים ,4-11 “נקה ביתך”. צעד 12 “עזור לאחרים”.
“בטח באלוהים, נקה ביתך, ועזור לאחרים.” כמה פשוט זה יכול להיות. והדבר היחיד ששני האנשים האלה עשו זה לגלות את מה שאנשים טובים עשו כבר מההתחלה. אלו עקרונות מוחלטים לחיות לפיהם.
וכל אחד שחי אותם בכנות מוכרח לקבל השראה מהסיסמה הטובה ביותר של ביל וילסון, מוזר למדי, ראיתי אותה במעט מדי מרכזי טיפול. “הטוב הוא לעתים קרובות מדי האויב של הטוב ביותר.”
מה אתם שווים? לאיזה סוג מפוכחות אתם ראויים לשאוף? אם אלוהים אוהב את האלכוהוליסט מספיק כדי לשמור עליו מפוכח, למה שלא יחפש את הטוב ביותר? אני שמעתי אדם אחד אומר שהעיקרון שהוא מתפקד תחתיו, מאז המפוכחות, הוא שהוא רוצה את הטוב ביותר. הוא מנסח זאת כך, “מרגרינה מכסה את הלחם אבל זה לא חמאה.” וכמו שהוא אומר, “אני אוהב חמאה, ואני מקווה שגם אתה”.
אלו שבאופן מצפוני מנסים לחיות את העקרונות האלו, יכולים להגיד בביטחון מלא, “העבר שלי משוחרר מתפקידו, ההווה שלי מוגן, ובעזרת האל, עתידי מובטח.
אני מזכיר לכם שוב, שאיני דובר עבור א.א, כל דבר שאני חלקתי אתכם הערב, רק מיועד להיות מבט או שניים, ייקח חיים שלמים להגיד מה שאני ואחרים מרגישים עבור הדברים האלה, ומה שלמדתי מגברים ונשים בא.א. עשיתי את זה, עם זאת, עם רשות מהמשרד המרכזי, והיה תענוג ענק לעשות זאת.
וכעת אנסה לעשות משהו אף יותר בלתי אפשרי. ולבטא עבור הגברים והנשים, מכל הגילאים, הנמצאים בא.א, הודיה אישית, עבור מה שלמדתי, והודיה של עולם שלם. החברותא הזו כה עוצמתית וכה חזקה, שהיא היוותה בסיס לעזרה לאנשים עם תחלואות אנושיות אחרות; אכילת יתר, הימורים, מין, פורנו ואוננות, סמים, רגשות מבולגנים, ועוד דברים.
אוסטין ריפלי נהג לומר, “א.א היא האוניברסיטה העוצמתית והטובה ביותר בכדור הארץ, היא המקום בו כומר לומד משרברב כיצד לחיות”. הוא צדק.
אז לכולכם, הנמצאים בא.א, אני מבטא את ההודיה האישית שלי, עבור כל מה שעשיתם בשבילי, ועבור כל מה שנתתם לעולם, בדרככם השקטה והאנונימית. לבקש מאלוהים לברך אתכם, נראה קצר מדי. אז ברשותכם, אגש אל תוך הירושה האירית שלי, ואאחל לכם את הברכה של הלב האירי הפואטי:
“מי יתן והדרך תעלה לפגוש אתכם, והרוחות יהיו תמיד בגבכם. שהשמש תאיר את חומה על פניכם, והגשמים יפלו בעדינות עלי שדותכם. ועד שנפגש שוב, שהאל היקר יחזיק אתכם, בשקע כף ידו.”
לילה טוב.
מסר מהאב מרטין
הערה: כל הנאמר כאן הוא מעולמו ומניסיונו כוחו ותקוותו של הכותב בלבד. עם זאת שהכותב הולך בדרך תכנית 12 הצעדים, אין הנאמר כאן מייצג את תכנית 12 הצעדים. הכותב לא מייצג את תכנית 12 הצעדים הוא הולך ומיישם את התכנית. וכל הנאמר כאן זהו דעתו שלו בלבד.
