כדי לענות לשאלה החשובה הזאת שקשורה לצעד 3 ובכלל אפשר לומר לכלל הצעדים צריך להקדים מספר הקדמות.
השאלה הזאת מבטאת את היציאה מעולם ההתמכרות ומעולם מוגבל שמבקש שליטה כדי להרגיש בטוח לעולם הרוח. שליטה מתבטאת בשימוש בתאווה ובאוננות כדי להשיג מטרה מסוימת לנפש ולרצון העצמי. זה ההבדל בין שימוש במין כדי לשמש את האגו ואת הרצונות שלנו לבין עולם הרוח שמספק את הצרכים של האדם בשלווה מתוך פעולות ולקיחת אחריות, מתוך קשר ותפילה לאלוקים שיכול לתת לי שלווה ולספק את כל צרכי.
ההפרש בין שני העולמות מתבטא באדם עצמו. בחוויה האישית מהיכן הוא פועל ומתנהל.
כשאדם פועל מתוך התפיסה בשכל. מתוך הזהות שה”אני” זה השכל שלי. המחשבה שלי. המשרד שלי זה השכל שלי. הוא מגלגל מחשבה אובססיבית בראש כמו מכונת כביסה ולכן הוא לא נהנה מהחיים. הוא לא חווה את החיים כמו שהם.
התפיסה בשכל מייצרת רגש שמייצר מחשבה בראש וחוזר חלילה עד אין סוף. זאת מלכודת שלא נותנת לי ליהנות מהחיים ולחוות את החיים כמו שהם. התפיסה והמחשבה בראש מנתקת את האדם מזרם החיים בהווה וזורקת אותו לטינות, לביקורת על אחרים ועל עצמו ולהלקאה עצמית לדברים הקשורים לעבר או לפחדים, דאגות וחרדות מהעתיד.
“אני הנשמה” זועקת במשך שנים איך נגררתי ונתפסתי בראש ושכחתי איפה דלת היציאה ולכן אני סובל. הנשמה זועקת ואף אחד לא מקשיב לה. ה”אני” סובל ומעדיף להקשיב לתפיסה בראש החולה שתפוס בשכל במקום להקשיב לרוח הנשמה.
לי עושה טוב להתבונן על המילה “אני” בעברית. ולראות שהיא מורכבת משלושה אותיות א-נ-י.
אם אני הופך את הסדר של אותן אותיות אני יכול להרכיב את המילה א-י-ן.
המילה ‘אין’ מבטאת בשבילי שני דברים הופכים. כשהאישיות שלי ב’אני’ שלי היא ‘אין’ – היא נעלמת או לכל הפחות ממעיטה קצת את עצמה רגע אחד אז אני נותן מקום ל’אין סוף’ של היקום להיכנס קצת בתוכי ולשחרר אותי.
באמת, האין סוף נמצא בתוכי בכל רגע כי זה אותן אותיות בדיוק. אני רק צריך לשים לב לזה. להפוך את השכבה של ה”אני” לקצת יותר שקופה כדי לראות את ה’אין’ סוף שנמצא מאחוריו כל הזמן.
אם יש לכם דימיון ופנטזיה כמו שיש לי, תוכלו להסתכל על מרכז המקלדת של המחשב שלכם ותראו פלא. אני לא סדרתי את האותיות של המקלדת בעברית, מבטיח לכם! בטח לא נולדתי כשסידרו את האותיות האלה במקלדת. זה תמיד היה שם ולא ראיתי את זה. זה סתם קוריוז אבל בשבילי זה פלא.
זאת על רגל אחת כל בעיית ההתמכרות.
ברגע שאני נתפס בראש במשהו אני לא יכול להשתחרר. לא מההתמכרות החיצונית שלי לאוננות כפייתית, צפייה בפורנו, והתפיסה שלי במין כמקום לסיפוק תאווה יצרית ומקום שאני צריך לקבל ולספק את התאווה והתפיסה שלי בראש. ה”אמונה” של השכל שלי היא שהפורנו, והאוננות הם אלו שיביאו לי שלווה ושקט. אבל זאת תפיסה מעוותת שלא עבדה לעולם ואף פעם גם לא תעבוד.
אי אפשר להגיע לשלווה האמיתית שהנשמה רוצה דרך סיפוק צרכים גשמיים חיצונים. האורגזמה המינית אולי תספק בהתחלה שקט לכמה שניות אבל בהמשך היא תחזור לנשמה עם סבל אין סופי. עם סבל, אשמה ובושה שאי אפשר להכיל. זה כדור שלג שמתחיל להתגלגל ואין שום כוח בעולם שיכול לעצור אותו. הנשמה צועקת יותר חזק ואף אחד לא מקשיב לה ורק פועלים להיפך מהרצון האמיתי שלה. לכן אני סובל.
בצעד ראשון אני נמצא במצב ‘חוסר אונים’ מול התפיסה שלי. אני יודע את זה כי חוויתי את זה בעצמי. אני לבד לא יכול להשתחרר, אני חסר אונים לחלוטין מול התפיסה בראש, מול המחשבות, הרגשות והרצונות המעוותים שלי.
כדי להשתחרר מהכלא שלי אני צריך התערבות של אלוקים – צעד 3. אלוקים שישחרר אותי אחרת אני ללא ספק אגיע לכלא פיזית, או לבית חולים לחולי נפש או לבית הקברות. אין נקודת יציאה אחרת בשבילי. בגלל זה התכנית שלנו נקראת תכנית רוחנית.
אנו פונים לאלוקים מתוך ענווה ומבקשים ממנו לשחרר אותנו מהתפיסה בראש.
שאלה: איך אני יכול לפנות לאלוקים אם אני תפוס בראש ומתוך הראש שלי?
נחדד את השאלה, כשאני תפוס בראש יש דמות של “אלוקים” בראש. “אלוקים” נמצא אצלי בראש. אבל כל מה שיש לי בראש זה וירטואלי. זה לא אמיתי. המחשבות שלי על העבר או על העתיד זה לא אמיתי. הפנטזיות והדימיונות המיניים שלי לא אמיתיים. הרצונות שלי בתאווה, החיפוש אחרי ה”אושר” שאני מדמיין שנמצא באוננות או בצפייה בפורנו לא אמיתי. באמת אין שם שום אושר. הראש שלי מספר לי שיש שם אושר אבל לאמיתו של דבר מתחבא שם רק סבל, ועוד סבל. הראש לי תפוס בסבל שמתחפש לאושר מדומיין. אני רץ אחרי אושר דימיוני ומקבל רק סבל פיזי, נפשי ורוחני.
האמת היא שאני חי חיים של סבל ולא יודע איך לצאת מזה.
שאלה: אז מה האמת?
בואו נסתכל מה כתוב בתנ”ך. איך אלוקים בנה את העולם ואת האדם בתוכו? כתוב שם כך:
“וַיִּיצֶר ד’ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה”.
הוא בנה אותו מחומר. הוא נתן בו נשמה בגוף שעשוי מחומר. אפשר לשאול, מי אנחנו? אנחנו חומר או רוח? אנחנו הנשמה הזאת. “אני” האמיתי זה הנשימה הזאת. וברגע שיגיע הזמן הנשימה יוצאת וזהו זה. זאת האמת. התכנית היא לא דתית. רק הבאתי את התנ”ך כדי לסבר את האוזן ולראות מה האמת. האמת היא פשוטה.
שאלה: איך אלוקים בנה את האדם, לפי מה? לפי איזה תכנית?
“וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ” זה לא סתם המילים הללו.
אבל האישיות לקחה את זה ובנתה לעצמה “אלוקים” לפי המידות שלה.
אז הדבקנו אלוקים מזויף. אלוקים כועס כמו בן אדם. אלוקים מעניש כמו בן אדם. אלוקים דואג כמו בן אדם. וכן הלאה. יצרנו אלוקים כמו האדם.
האלוקים המזויף הזה. זה לא אלוקים! זה מה שאני חושב. זה מה שלי נראה לי שזה אלוקים.
ואז מה אומרים אנשים בעולם הזה. אלוקים הזה שיש לי בראש, האלוקים הפרטי שלי שונה מהאלוקים שאתה או את יצרת בראש שלך. כל אחד לפי עניינו. יש אחד יש לו אלוקים רשע, השני אלוקים כועס, אלוקים מעניש, אלוקים עושה או חייב לעשות כל מה שאני רוצה כדי שארגיש טוב, וכן הלאה.
לכל אחד יש את האלוקים שלו. אז יש הרבה עבודת אלילים. הרבה אלילים… וירטואליים.
בהחלמה אלוקים הוא לא כמו שאני חושב ומבין אותו בראש לי. אלא אלוקים כפי שאני חווה אותו.
אנחנו עוברים מהמשרד של הראש למשרד של הלב, של הנשמה.
שאלה: האם אני מאמין באלוקים?
אז תשאלו אותי מי האלוקים שלי? מה הסיפור שלי עם אלוקים? לפי הדיבור של העולם בו כל אחד מייצר לעצמו אלוקים בראש שלו. מה אני עושה? או האם אני בכלל מאמין באלוקים?
צריך להבין, בשביל לעשות ‘צעד 3’ צריך בסופו של עניין להאמין באלוקים. צריך שיהיה אלוקים אמיתי להאמין בו. אז במי להאמין?
אם תשאלו אותי אומר לכם. לא, אני לא מאמין באלוקים!!! באלוקים הזה שיש לי או לכם בראש או האלוקים הזה שהראש שלי מייצר או בנה, אני לא מאמין. באלוקים הזה אני לא מאמין.
אני מאמין באלוקים של הנשמה, אני חווה את אלוקים! מרגיש אלוקים! אני יודע שיש אלוקים כי הוא הציל את חיי! אלוקים הציל אותי ושיחרר אותי מהראש הזה. מהתפיסה בראש. אלוקים שיחרר אותי מהאלוקים המזויף שהיה לי בראש וגרם לי רק לסבל.
עוד נקודה לגבי זה. אני לא ‘חושב’ על התכנית או על צעדים. אני לא ‘עובד צעדים’. אני ‘חווה צעדים’. אני מרגיש את ‘הצעדים’. ‘הצעדים’ קורים לי. זה קורה לי. זה פשוט קורה!
זאת נקודה שבגללה יש הרבה מכורים נקיים שסובלים! זה נובע מחוסר הבנה כי הם עובדים את התכנית בראש בעזרת השכל החולה במקום לחוות את התכנית בנשמה.
כל זה היה הקדמה לנושא שהתכוונו לדבר עליו.
שאלה מרכזית: מה זה אומר להיות בשליטה ומה זה אומר לקחת אחריות?
אם האישיות זה “אני”. אז “אני” עובד תכנית. זה אומר שהאישיות והראש שלי קיבלו עבודה חדשה. לעשות תכנית. “אני” האגו עובד תכנית.
כשמדברים על תכנית רוחנית ברוח 12 הצעדים, לא מדובר בזה. מה שתואר כאן קודם זה נקרא “אני” עובד מחלה. המחלה רוצה לעשות מה שהיא רוצה ולכן היא במקביל למחלה עובדת תכנית.
האגו שלי רוצה להמשיך להשתמש, אם כרגע לא בשימוש פיזי בסם שלי, באוננות כפיתית או בצפייה בפורנו כי אני מגביל אותו אז הוא רוצה להשתמש ברגשות, ובמחשבות והוא מחכה לרגע שיוכל לפרוץ ולהשתמש גם פיזית בתאווה, באוננות, במין עם אחרים ובפורנו. הוא רק מחכה לרגע הזה, כדי להשתחרר ולהתפוצץ לשמיים בתאווה ובמין ללא גבולות.
בינתיים הוא משחק את המשחק. עושה צעדים. רוצה לסיים את המשחק ולהגיע לצעד 12 כדי סוף סוף להשתחרר מבית הכלא של הצעדים. לפעמים הוא מועד פה ושם, לפעמים גם נופל. מי שמשתמש בכל זה, לא שמתם לב שהמחלה משפיעה עליכם?
המחלה משחקת בראש שלכם. היא משחקת משחק או עושה מקצה שיפוצים לפי 12 הצעדים כדי שתוכל אחר כך להשתמש חופשי. לאונן לנצח יחד עם ה”חומה” הוירטואלית של הצעדים.
זה לא עובד! אי אפשר להשתמש בתכנית הצעדים כדי להפעיל חיסון למחלה כדי שיהיה אפשר להשתמש ולאונן או לקיים יחסי מין ללא הגבלה בלי ההשפעה של המחלה על הנפש והרוח.
הפיתרון שלנו הוא קשר אמיתי עם אלוקים. קשר של תפילה עם אלוקים. וזה פשוט לא עובד. אי אפשר להשתמש בשום שימוש שהוא ולהיות בקשר עם אלוקים. השימוש הפיזי באיזה סם שיהיה, באיזה תאווה שלא תהיה, השימוש הנפשי והשימוש הרוחני ביצירת אלוקים מזויף חוסם אותנו מלהתחבר לאלוקים אמיתי ולקבל שלווה. בלי אלוקים האדם פשוט סובל.
אתם קורבן של המחלה שעובדת עליכם ומשתמשת בכם. אתם תחת השפעת המחלה ותחת השפעה שלה אתם עושים תכנית.
אם אני עובד בכנות ובפתיחות, עם ראש פתוח, נשמה פתוחה – זה לא “אני” ה”אישיות” שעושה תכנית. התכנית משפיעה עלי אם “אני” מרשה. אלוקים עובד עלי אם אני מרשה. אלקים האמיתי משחרר אותי מהתפיסה בראש ועוזר לי כדי שהצעדים יקרו לי כמו שקרה לביל וילסון ולכל המחלימים מהתמכרות שהלכו לפני בדרך התכנית וחוו התעוררות רוחנית.
תפילת צעד 6
זאת תפילת צעד 6 – אני מוכן לחלוטין שאלוקים ישחרר אותי. זה לא ש”אני” משתחרר! זה אלוקים שמשחרר אותי. משחרר אותי מהאישיות.
יש הבדל עצום בין הדברים. מדיבור על כך שאני… ואני… ואני… עושה תכנית. ה”שכל” עושה תכנית. הראש עושה תכנית. לא!!! אני כל מה שאני יכול לעשות זה לעשות פעולות של תכנית ואלוקים משחרר את הנשמה שלי מהאישיות ומהמחלה.
אל תפחדו מהאמת. תרשו לעצמכם לחוות את האמת. הנשמה ריקה. לכן אנחנו סובלים.
אבל… היכן הכנות שלך?
מה חסר לנו? חסר רוח אלוקים! אתם עדיין תפוסים באישיות. האישיות באה לקבוצות. מקשיבה לספונסר. “עושה צעדים”. יודעת לדבר ולהסביר יפה מאוד את הצעדים… האישיות יכולה לחלוק ולהעביר מסרים מאוד חכמים על התכנית. “אני” האישיות יכולה לקבל תואר פרופסורה ב-12 צעדים. אבל היא לא חווה את התכנית כי חסרה לה כנות.
צריך לראות, לחוות ולהרגיש את האמת. המפתח והאלמנט מספר אחד לאמת זה הכנות.
להרשות לעצמינו להתחבר לאמת ולראות את האמת ולחוות אותה. להרגיש!
הכנות זה לא עניין או מצב שכלי.
כנות זה מצב רוחני.
הכנות נמצאת באותו משרד של הענווה.
הכנות היא לב התכנית!
אם אני בענווה שקיבלתי את האמת של חוסר אונים שזה צעד ראשון ומודה שאני בחוסר אונים אז אני רואה את האמת.
אני מודה שאני חסר אונים שאין לי מעצמי שום יכולת. שום יכולת! ואז אני חווה את הרוח של התכנית.
ואז קורה שינוי קיצוני, מהמקום שאני תופס שליטה ותפוס בשכל, באגו, בראש. אני מבין שאין לי שום יכולת עם הראש שלי לחיות בשפיות. אני מודה שאני חסר אונים.
כל מה שאני יכול לעשות, כאן ועכשיו, זה לקחת אחריות. להפעיל ‘חוסר אונים’ ולהתפלל לאלוקים אמיתי ולא מזוייף שישחרר אותי.
אז מה ההבדל בין שליטה ואחריות?
ברגע שאני תפוס באישיות. והאישיות שלי עושה תכנית. מתוך השליטה של האישיות מעניין אותי התוצאה של התכנית. מתוך שליטה אני רוצה תוצאה. ובעצם אני מפספס את הכאן ועכשיו. אני לא מרוכז במה שאני עושה אלא בתוצאה.
לדוגמא. התמכרות להפרעות אכילה.
למה הלכת לקבוצת OA? כי רציתי לרדת במשקל. זאת האמת. תוצאה! מה שמעניין אותי זה לרדת במשקל. זאת המטרה של האישיות, לרדת במשקל.
בכנות אדם צריך לשאול את עצמו מה המטרה שלי? מה האמת?
למה אתה הולך לקבוצת SA? כי אני רוצה לאונן, ללכת לזונות, לקיים יחסי מין עם נשים ולהסתכל על נשים ובחורות ברחוב ולהציץ להן וכל זה לעשות יחד עם תכנית צעדים שתתן לי חופש לעשות את כל זה בלי הסבל של השימוש. בלי הלקאה עצמית, בלי בושה ואשמה שליוו אותי כל החיים. להשתחרר מתחושת חוסר ערך וסבל בעזרת הצעדים ובעזרת ההתחלקות והשיתוף ה”כנה” שלי על זה בקבוצות כדי שאוכל לאונן וכו’ ולהשתמש בתאווה בכיף שלי.
להשתמש ולשמוע “אוהבים אותך” בקבוצה. לאונן ולקבל חיבוק מחברים בתכנית ותמיכה נפשית לסבל שלי שמגיע מהשימוש.
אז יש לי חדשות ישנות לומר לך, זה לא עובד! לא כי קראתי באיזה ספר או למדתי את זה. אני אומר לכם שזה לא עובד כי גם את זה ניסיתי וזה לא עבד לי. לא רק לי. זה לא עבד לאף אחד שאני מכיר. ואני עשרות שנים בתכנית ראיתי אלפי מכורים ולא מצאתי אחד שזה עבד בשבילו. זה לא עבד ולא יעבוד. המחלה הזאת זה לא מחלה פיזית שאפשר למצוא לה פיתרון. זאת מחלה נפשית ורוחנית.
הפיתרון שלנו למחלה שנו זה התעוררות רוחנית מלאה! שינוי של גישה לחיים. אי אפשר להמשיך לאונן ולקחת אקמול של 12 צעדים. זה לא עוזר!
מי שחווה את התכנית, הפוקוס שלו זה ‘פעולות’. לקחת אחריות על מה שאני צריך לעשות עכשיו. לעשות את הטוב ביותר שאני יכול לעשות עכשיו ולהתפלל לאלוקים אמיתי בדמעות בכניעה ובענווה טואטלית שישחרר אותי!
זה מה שאנו עושים!
תפילה לאלוקים. אז התפללנו לאלוקים. תפילת השלווה. מעומק הנשמה. “אלי תן בי את השלווה…” כי “אני” – האישיות שלי לא יכולה לשנות!
אם “אני” מתפלל מתוך האישיות אני לא מתפלל באמת. אני מתפלל בשביל התוצאה. ואם אין תוצאה. אז אני אומר ”אלוקים שונא אותי” וכו’. אני מתפלל מתוך האישיות לאלוקים הוירטואלי שלי בראש שיעשה מה שאני דורש ממנו. ולא קורה כלום!!! אלוקים לא עונה.
זה דו שיח חרשים בין האישיות שלי בראש לאלוקים הוירטואלי שלי בראש! אני מתפלל לעצמי.
אבל יש “אלקים” אמיתי! אלוקים חי ואמיתי מחכה לך בסבלנות שהנשמה שלך תפנה לאלוקים.
אם תפנה אליו הוא יענה לך! זה מה שאני ראיתי, מהניסיון שלי שעובד. באמת עובד! רואים מיד את ההבדל. אלוקים עונה!
במצב של החיבור לעצמי האמיתי. תעשה את הכי טוב שאתה יכול ותשאיר את התוצאה לאלוקים. העיקר זה הקשר לאלוקים. התפילה ולא התוצאה.
מה ה’דיבור’ הראשון בעשרת הדברות?
האלוקות! – “אָנֹכִי ד’ אֱלֹהֶיךָ”.
ומיד אחר כך יש אזהרה – “לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי”!
ומה אני עושה מתוך האישיות שלי? אני בונה פסל מזויף בראש של אלוקים ואליו אני מתפלל ואחר כך אני כועס על האלוקים האמיתי שהוא לא עונה לי.
במקום להתפלל לאלוקים מזויף ולכעוס על האלוקים האמיתי, תנסו לעשות הפוך!
להתפלל לאלוקים האמיתי ולכעוס על האלוקים המזוייף.
בתפילה לאלוקים אמיתי אני לוקח אחריות ועושה את ההכי טוב שאני יכול ואת התוצאה אני משאיר לאלוקים. ככה פשוט.
זה ההבדל בין לקחת שליטה לבין אחריות! זהו זה.
הבנתם את זה?
הערה: כל הנאמר כאן הוא מעולמו ומניסיונו כוחו ותקוותו של הכותב בלבד. עם זאת שהכותב הולך בדרך תכנית 12 הצעדים, אין הנאמר כאן מייצג את תכנית 12 הצעדים. הכותב לא מייצג את תכנית 12 הצעדים הוא הולך ומיישם את התכנית. וכל הנאמר כאן זהו דעתו שלו בלבד.