שלום, קוראים לי מזל, אני בת 25 וכבר יותר משש שנים בתוכנית של אס איי.
אשמח לשתף את החוויה שלי של איך גיליתי מה זה להיות מכורה לתאווה ואיך הגעתי להבנה שאני אכן סובלת ממחלת ההתמכרות לתאווה.
החוויה הראשונה שהיתה לי עם מיניות היתה בגיל ארבע. ילד גדול ממני בכמה שנים שגר איתי באותו בית היה לוקח אותי ל“זמן משחק אישי“.
הוא הסביר לי שכולם עושים דברים כאלה ופשוט לא מספרים, אני האמנתי לו שכולם אכן עושים דברים כאלה אבל באותו זמן גם האמנתי שאם יגלו את מה שעשינו ביחד ושאני הסכמתי לעשות את זה יכעסו עליי מאוד.
היתה פעם אחת שהילד הזה הסביר לי איך נכנסים להריון בצורה כללית, זה הפחיד אותי מאוד כי חשבתי שאני בטח בהריון ויגלו שעשיתי משהו לא בסדר.
בילדות הרגשתי מנותקת מכולם, המשפחה שלי עשתה עליה אבל אבא שלי נשאר בחו’’ל והיה מחוץ לתמונה, אמא שלי הייתה עסוקה במיליון דברים שקשורים למעבר למדינה חדשה וגידול ילדים לבד, ולילדים אחרים היה אסור לשחק איתי כי ההורים שלי היו פרודים באותה תקופה ובנוסף לא ידעתי את השפה.
הסתגרתי בתוך הראש של עצמי, התחלתי לגעת בעצמי על מנת להירגע ולעיתים שילבתי את זה גם עם מחשבות על אנשים. חשבתי מה אנשים שאני מכירה עושים שהם לבד בבית אחד עם השני וכמובן שבראש שלי הם היו ערומים.
באמצע כיתה ג‘ העיפו אותי מבית הספר וסירבתי לחזור, כל בוקר היו ריבים מטורפים שנגמרו בזה שעוד יום נשארתי בבית.
ההורים שלי ויתרו לנסות להכריח אותי ללכת ונשארתי בחינוך ביתי. שנה שלמה לא עשיתי כלום מלבד לשכב את הספה בזמן שאני בוהה בתקרה ומקשיבה למוזיקה או יושבת במשך שעות מול המחשב.
נשארתי בבית עד סוף כיתה ח‘ ובזמן הזה גיליתי את האוננות ואת התמונות הפורנוגרפיות.
התחלתי לבלות את רוב הזמן הפנוי שלי בחיפוש תמונות או במחשבות על אנשים. הרגשתי הרבה בושה ואשמה למרות שקיבלתי מסרים מהסביבה שזה טבעי ואני פשוט מגלה את עצמי. חשבתי שחלק מהבעיה שלי זה שאני מחפשת תמונות של נשים, חשבתי שאם אתחיל לחפש במכוון תמונות של גברים ולחשוב במכוון על גברים לא ארגיש אשמה. התחלתי באמת לנסות את התאוריה הזו וכל מה שהשגתי בזה היה שעכשיו היו לי כפול מהחומר בראש.
באמצע כיתה ח’ החלטתי עקב זמן מורכב מבחינת הזוגיות של ההורים שלי שאני כבר לא מסוגלת להיות בבית, לא יכולתי לספוג עוד צעקות או עוד תחושות של ‘אני חייבת להציל אותם ולא מצליחה’, חשבתי שאני אחראית על הרגשות שלהם.
אז על מנת לצאת מהבית נרשמתי לאולפנה. שוב הרגשתי בודדה. לא הייתי הילדה הטיפוסית של אולפנה ואחרי שנים של שהיה בבית בקושי זכרתי איך לדבר עברית. לא ידעתי מוסכמות חברתיות בסיסיות הקשורות לבית הספר, ובשילוב של זה עם הקושי השפתי והעובדה שהיתה לי רק חברה אחת גרמה לכך שהדביקו לי את הקיטלוג של הילדה הסנובית“.
הרגשתי שכולם קיבלו ספר הוראות לחיים ומישהו שכח לחלק לי. התכנסתי עוד יותר פנימה לתוך עצמי וזה החריף את הבעיה עם גילוי הסרטים הפורנוגרפים.
סיפרתי לחברה הטובה שלי בלימודים על המחשבות האובדניות שלי. וזה הציף לראשונה את הפגיעה המינית שחוויתי. לא רציתי שהורי ידעו מהמקרה ובכל זאת זה הגיע אליהם כחלק מחובת הדיווח.
התחלתי טיפול והחלפתי מוסד לימודים. דברים אלה עזרו בפן מסוים אבל עדיין הרגשתי לבד ומכונסת בתוך עצמי. האוננות והפורנוגרפיה כבר היו כפייתיים ויום–יומיים, כשהדחף הגיע זה היה גדול עליי. הייתי חייבת לפעול על מנת לקבל פורקן כלשהו. זה הגיע למצבים של אוננות בציבור, אוננות וצפייה בפורנוגרפיה כשיש אנשים איתי בחדר שמשוחחים איתי ופנטזיות בלתי פוסקות בראש בכל שעות היום.
במקביל היתה לי רתיעה חזקה בחיים החיצוניים לכל דבר שהיה קשור למין או למערכות יחסים, אינטימיות וכו’. פחדתי מלחצות גבולות והיה לי ברור שאם אני מדברת עם גבר שאינו מהמשפחה זה שווה למין.
בתחילת שנת השירות הראשונה שלי התחלתי בהמלצת חברה ללכת לתוכנית אסאנון. אסאנון היא תוכנית 12 צעדים המיועדת לאנשים שהושפעו מההתנהגות המינית הלא תקינה של אדם אחר. דבר זה הציף בי רגשות כואבים, רגשות שלא ידעתי איך להתמודד איתם מלבד להתנתק מהמציאות שלרוב אצלי כלל עוד יותר פורנוגרפיה בצורות קיצוניות יותר ויותר שכללה אוננות עד לפציעה עצמית.
חוסר היכולת הזאת להתמודד הביא אותי לסוג של קשר חד צדדי עם אדם שהיה גדול ממני כמעט בעשור, שלי בקושי מלאו 18 שנה. כל הדרכים שבהם השתמשתי עד כה כבר לא נתנו לי את אותו אפקט והייתי חייבת משהו חדש שעוד לא ניסיתי. היה לי קשר אסור וסודי (אדם זה היה חבר של מישהו מהמשפחה ואיש לא ידע על הקשר). ידעתי שאין לו טיפת רגש כלפיי ואפילו הוא לא כל כך נהנה מחברתי ובכל זאת הייתי שמה כי הרגיש לי באיזשהו צורה מעוותת שיותר בטוח לי שם מאשר בקשר אמיתי עם יחס ואהבה הדדית.
הקשר הקצר הזה הסתיים בעקבות רגשות אשמה שלו. זה הציף אותי עוד יותר והייתי בטוחה שהייתי חייבת פשוט לעשות כמה שיותר מין בלי רגשות. היו לי מחשבות כפייתיות על להיכנס לעולם הזנות ועוד מחשבות פליליות למיניהם. היום אני שמחה שלא היה לי את הביטחון העצמי ואת האומץ לעשות את הדברים שהראש שלי סיפר לי שאני חייבת לעשות.
המשכתי להתמיד וללכת לקבוצות אס–אנון, התחלתי להבין שיש לי בעיה. אבל כל פעם מחדש שכנעתי את עצמי שזה לא באמת. חשבתי שבשביל שהבעיה שלי תהיה לגיטימית היא חייבת להיות בפרופורציות מטורפות יותר. חשבתי שכל מי שמחפש עזרה כדי לטפל בכפייתיות המינית שלו בזבז את כל הכסף שלו על זונות או הלך לכלא על דברים פליליים. דברים שחשבתי עליהם אבל שבחיים לא עשיתי.
לקבוצות של אס איי, סקסוהוליסטים אנונימיים וקבוצות אס–אנון יש לפעמים כנסים משותפים.
הלכתי לכנס כזה בתור חברת אס–אנון, ושמעתי דובר אחד מאס איי מספר את הסיפור האישי שלי ואיך הוא הגיע לתוכנית. הוא דיבר על אוננות ופורנוגרפיה, פנטזיות ומחשבות כפייתיות.
לא הבנתי איך זה יכול להיות, הזדהיתי איתו כל כך, אבל הוא הולך לתוכנית של סוטי מין, ואני לא כזאתי. לא הבנתי מה עלי לעשות עם המידע הזה, ודיברתי עם חברה שהסבירה לי שכל בן אדם שסובל מהתנהגות או מחשבות כפיאתיות הקשורות לתאווה מינית רשאי להיכנס לקבוצות של סקסוהוליסטים אנונימיים.
משהו בתוכי נשבר וביררתי על קבוצה שאני יכולה להגיע אליה, היתה לי נכונות לפחות לנסות ולראות האם הדבר הזה יכול להתאים לי.
חשבתי בהתחלה שאני אגיע על מנת למצוא מקום מכיל ומקבל ובד בבד שיאפשר לי להמשיך להזין את ההתנהגויות שלי. למשך חודש ניסיתי להיות בתוכנית ולהמשיך להשתמש, זה לא עבד לי.
הבנתי שאני חייבת להפסיק לחלוטין. הרגשתי שאני בין הפטיש לסדן, כי לא יכולתי לדמיין את החיים שלי בלי תאווה ומצד שני לא יכולתי לדמיין את החיים שלי ממשיכים ככה עם התאווה.
ההחלטה הנחושה שלי להפסיק לחלוטין החזיקה שבועיים, אוננתי למורות שלא היה לי חשק ורצון, בכיתי תוך כדי ואחרי, הרגשתי בחוסר שליטה מוחלטת. הבנתי עמוק בתוכי שאני כמו אלכוהוליסט שלא יכול לשתות אפילו כוסית אחת בבטחה.
בהמלצה של חברה לקחתי ספונסר, מישהו שינחה אותי בצעדים, מישהו שיש לו ניסיון בלעבוד את תוכנית 12 הצעדים ויכול להדריך אותי איך לעשות את זה. עשיתי את כל מה שהוא אמר לי לעשות, וזה עבד לי, אני נקייה מאז.
התוכנית נתנה לי אינספור מתנות, אני כבר לא חייבת להרגיש לבד בעולם. אני לא חייבת לסמם את עצמי בדברים מיניים על מנת לסבול את עצמי ולשרוד את היום. יש אנשים אהובים בחיים שלי שאיתי בדרך בטוב וברע. יש לי יכולת להרגיש את הרגשות ולתת לאנשים להיכנס לתוך החומות שבניתי סביבי. יש לי יותר שלווה בחיים ותחושה שאני ראויה לאהבה.
אם הזדהתן עם הסיפור שלי, יש לכן את האפשרות ליצור קשר עם חברות אס איי דרך הקו החם של אס איי במספר 072-2401190
או בטופס צור קשר כאן.
תמיד תמצאי חברת תכנית שתשמח לדבר איתך ולהקשיב לך ללא שיפוטיות או ביקורת.
תמיד ישמחו לעזור לך.
הערה: כל הנאמר כאן הוא מעולמה, ניסיונה כוחה ותקוותה של הכותבת בלבד. עם זאת שהכותבת הולכת בדרך תכנית 12 הצעדים, אין הנאמר כאן מייצג את תכנית 12 הצעדים. הכותבת לא מייצגת את תכנית 12 הצעדים. היא הולכת ומיישמת את התכנית. וכל הנאמר כאן זהו דעתה שלה בלבד.
