חברותא של ‘סקסוהוליסטים אנונימיים’ בישראל והקבוצות שאני משתתף בהם בבית נחת ובקטמון בירושלים עזרו לי למצוא חמלה ואהבה עצמית, משמעות, ו’אלוקים אוהב’ בדרך ההחלמה שלי מההתמכרות שלי לתאווה על כל צורותיה ‘רק להיום’ לא מובן בכלל ולא מכוחי 447 יום בחסד אלוקים אוהב.
לקח לי זמן להבין, ואם להיות כנה אתכם אני עדיין מוכרח כל יום לעשות את הפעולות הבסיסיות שלי כדי להבין שגמילה מתאווה הוא תהליך.
נהוג לומר בתכנית שאם היית חולה ומכור במשך עשרים שנה אז תצטרך להשקיע לפחות עשרים שנה בהחלמה שלך או לפחות באותה מידה שהשקעת בהתמכרות כך תצטרך להשקיע בהחלמה. אז יש לי עוד הרבה דרך ואני רק בתחילתה.
זהו תהליך וצריך אליו הרבה סבלנות. אבל זהו תהליך אפשרי בהחלט.
ההחלמה מהתמכרות דורשת ביצוע פעולות וביצוע שינויים באורח החיים כדי להחזיר את השליטה והבחירה של האדם לאדם עצמו. בתכנית 12 צעדים הכוונה היא להחזיר את האיזון בין הנשמה לאגו של האדם ולתת לנשמה להוביל לכן לתהליך הזה קוראים גם ‘דרך רוחנית’.
בלי ‘הדרך הרוחנית’ הזאת אין לאדם המכור אפשרות להתנתק מהאופי המכור ומהתלות שלו באנשים בדברים או במקומות שגורמים לו את המחלה. אין שום דרך למלא את ה”חור השחור” שיש לנו המכורים בנפש. באופן אישי שום דבר גשמי נפלא ככל שיהיה לא יוכל למלא את ה”חור השחור” שלי. שום שימוש, פורנו, מין, או אוננות עם עצמי לא תעזור לי ולא תביא לי את השקט והשלווה שאני מחפש. למעשה שום דבר ב’עולם הזה’ לא יעזור לי.
זה מה שהבנתי ב”צעד 1″ בתכנית. שום אדם ושום מטפל נפלא ככל שיהיה לא יוכל לרפא אותי. זה היה הצעד הראשון שלי.
זה מה שהוביל אותי לפיתרון ולתפילה של התכנית ”אלי, תן בי את השלווה – לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם. אומץ – לשנות את הדברים שביכולתי. ואת התבונה להבחין בין השניים. – רצונך ייעשה ולא רצוני”.
אם לא אקבל את המצב שלי. את המחלה שלי. את ה”חור השחור” שלי כפי שהוא ואבין ששום דבר לא עזר ולא יעזור למלא אותו אז לא אוכל להתקדם לעבר הפיתרון, לענווה ול’אלוקים אוהב’ ולעשות את הצעדים האחרים בתכנית.
כפי שאני חוויתי את זה, ואני מדבר כאן רק על עצמי. ההכרה בצורך ההכרחי להפסיק את השימוש המוחלט בפורנוגרפיה ובאוננות ובכלל בכל חיפוש אחר תאווה שתהיה היא צעד ראשון וחשוב עבורי כמכור.
אנחנו בתכנית של sa קוראים לזה ‘הגדרת המפוקחות’. זה כרוך בהכרה בהשפעות השליליות שיש לה על החיים האישיים שלי, על הבחירות שלקחתי ושאני לוקח בחיים, חוסר שפיות, מערכות היחסים ההרסניות שניהלתי, הפרודוקטיביות שלי בעבודה או ההערכה העצמית שלי. ההכרה שמדובר במחלה הרסנית מתגברת והולכת. מחלה סופנית שאי אפשר ל”השתמש” בה קצת ולקוות שיצא מזה משהו טוב.
צריך להבין שהימנעות מצפייה בפורנו, אוננות, צפייה ומעקב אחרי נשים ברחוב או תשלום עבור שימוש במין. בשבילי אפילו פנטזיה בראש שלי היא הרסנית ואני אצטרך לשלם עליה במוקדם או במאוחר וזה יכאב.
כל צורה של שימוש בתאווה שיש לאדם מכור היא הרסנית והימנעות ממנה היא הכרחית להחלמה ורק תחילת הסיפור. הימנעות פיזית היא הבסיס לכל הצעדים שבאים אחר כך.
בתקופה הראשונה של ההימנעות והגמילה חמלה עצמית היא מפתח קריטי בדרך להצלחה.
בתקופת ה”יובש” עלולים וטבעי שיהיו לי מעידות, כישלונות ונפילות בגלל טריגרים או בלעדיהם. עם סיבה או בלי סיבה. ה”חור השחור” תמיד שם. זה חלק מהקהילה שלי בצעד 1. זהו חלק מהתהליך וחשוב לגשת לעצמינו בחמלה ובהבנה ולא בשיפוטיות ובביקורת עצמית.
בשבילי זה חלק מ’צעד 1′ ההכרה והקבלה של עצמי כפי שאני. ההכרה בכך שגמילה מהתמכרות לתאווה היא מסע ושההתקדמות לא תמיד ליניארית. ההתקדמות היא איטית ורצופה מהמורות. ‘התקדמות ולא שלמות’ היא חלק מהקבלה של מחלתינו שמחפש כל הזמן רק שלמות ופרפקציוניזים. ראיית העולם כשחור או לבן. ההסתגלות כלפי עצמי שאם אני ‘מצליח’ אז ‘כן’ ואם זה קצת משתבש אפשר לזרוק הכל לפח היא חלק מהמחלה שלי. ההכרה בכך שאני מכור שנמצא בחסד האל בתכנית החלמה ‘רק להיום’ היא האנטי-וירוס שלי. ואני צריך כל יום לקחת את התרופה שלי.
זהו מסע ייחודי, וציר הזמן לגמילה עשוי להשתנות בין חבר אחד לשני ואין לנו מה להשוות בניינו לבין חברים אחרים למסע.
נכון, יש לנו מחלה אחת עם מאפיינים דומים אבל המסע שלנו ייחודי ושונה מאחד לשני. למסע האיטי הזה שלי אנחנו בחברותא קוראים ”רק להיום”. זהו אחד מסודות התכנית.
אני גיליתי שבניית מערכת תמיכה של חברים בתכנית עזרה לי מאוד. חברים שאני משתף אותם במסע שלי ומקשיב למסע שהם עוברים בלי שיפוטיות ובכנות מלאה יחד עם הרבה אהבה ותמיכה הדדית היא הכרחית. יחד עם זאת, צריך גם להיזהר מגילוי תלות בחברים מסוימים או אפילו בספונסר. זהו מסע ארוך וחלק מהמסע הוא להבין שאנחנו גודלים או צריכים ”משאבים אחרים” ואלוקים מזמן לנו חברים או ספונסרים חדשים כדי להמשיך בדרך ולהתקדם לשלב הבא… אני מצאתי בחברותא של ‘סקסוהוליסטים אנונימיים’ את כל מה שהייתי זקוק לו. אני לא חושב שהייתי מצליח אי פעם בחיי להחלים ולהיגמל מההתמכרות שלי ללא החברותא. אני אסיר תודה לאלוקים שהביא אותי לתכנית 12 צעדים ולחברותא. לקבוצות של sa בירושלים, ובכלל בארץ ולחברים שלי. הם הצילו לי את החיים.
החברים בתכנית לימדו אותי מה זה קבלה. קבלה של עצמי! קבלה של עצמי ללא שיפוטיות וללא ביקורת עצמית.
החברים בתכנית תמיד מזכירים לי ללא הרף ש”אוהבים אותי”. לא משנה מה אני משתף אותם. איזה קשיים אני עובר. תמיד ”אוהבים אותי”.
החברים בתכנית לימדו אותי מה זה חמלה קבוצתית. מה זה כוח של קבוצה. מה זה ‘מצפון’ ו-‘רוח אלוקים’ של קבוצה.
דרכם למדתי מה זה חמלה עצמית. ודרכם למדתי שאלוקים אוהב אותי. תמיד אוהב אותי, גם כשיש לי מעידות או אני נופל. ‘אלוקים אוהב’ תמיד נמצא איתי לא משנה מה עובר עלי הוא תמיד איתי אם אני רק פותח לו בעזרת החברים את הדלת.
פעמים רבות, אבל לא תמיד, רצון לשימוש במין ובתאווה על שלל צורותיה יכולה לנבוע מרצון להימנע מרגשות שליליים כמו חרדה ודיכאון. החברים בתכנית עזרו לי לא פעם להתמודד עם רגשות שליליים כאלו ואחרים. אני אהיה אסיר תודה להם על כך למשך כל חיי.
בעזרת החברים אני מחזק את הערך העצמי שלי ומועיל לחברים אחרים בתכנית. אני בונה מערכות יחסים בריאות עם חברי תכנית, מפתח יחסים אישיים מלאי כנות. נותן שירות בתפקידים שונים כדי לעזור לקבוצה או לחברותא. מקשיב ותומך בחברים התכנית כשהם זקוקים לי. ובסוף גם מנחה קבוצות או הופך להיות ספונסר בעצמי (חונך) לחברים חדשים כדי להעביר להם מה שאני קיבלתי בחינם ועוזר גם להם לעלות על דרך.
גיליתי בחברותא סיפוק אדיר ומשמעות שלא היו לי מעולם.
הקבוצה והחברים עזרו לי להמשיך בפעולות התכנית של הצעדים. לגלות שיש כוח שגדול ממני שיכול להחזיר אותי לשפיות אם רק תהיה לי נכונות לאפשר לזה לקרות.
הערה: כל הנאמר כאן הוא מעולמו ומניסיונו כוחו ותקוותו של הכותב בלבד. עם זאת שהכותב הולך בדרך תכנית 12 הצעדים, אין הנאמר כאן מייצג את תכנית 12 הצעדים. הכותב לא מייצג את תכנית 12 הצעדים הוא הולך ומיישם את התכנית. וכל הנאמר כאן זהו דעתו שלו בלבד.
