גמילה מהתמכרות לפורנוגרפיה בדיסקרטיות – למה זה לא עובד?!

גמילה מהתמכרות לפורנוגרפיה בדיסקרטיות – למה זה לא עובד?!

שלום חבר יקר,

היום התקשר אלי חבר ושאל אותי למה צריך להגיע לקבוצות? למה אי אפשר לעשות את התכנית של 12 צעדים מהבית בדיסקרטיות? או ללכת לטפל בעצמי אצל מטפל מומחה להתמכרויות, למה זה לא יעבוד? 

היום אנשים עובדים היברידית מהבית, נוסעים במכונית היברידית ומגדלים ילדים היברידית, סתם בצחוק… אבל למה דיסקרטיות לרוב לא עובדת ומה הכוח המיוחד של קבוצה וחברים?

מבחינה מסוימת אני לא מצליח להבין את השאלה אבל זה רק כי אני כבר נכנסתי לחדר ועברתי את הדלת. אני לא מצליח להבין למה שמישהו ירצה לוותר על גן עדן כי זה מה שזה בשבילי. הקבוצה זה גן עדן עלי אדמות ממש!

אני יושב בחדר ומקשיב לחברים ואז בום!

אני מדמיין ומרגיש ממש כאילו התקרה הלבנה בחדר נעלמת, נצבעת בצבע כחול של השמיים וממנה יורד אור גדול שממלא את כל החדר וגן עדן פשוט יורד לתוך החדר. זה מה שאני לעיתים מרגיש וחש כשאני הולך לקבוצה.

אז כשמישהו שואל אותי אותי אם אפשר פשוט לוותר על זה, לא להגיע לקבוצה אני מרגיש שאני מדבר עם משוגע. מי המכור המשוגע שמוכן לוותר על הדבר הזה?

זה הרי אחד הדברים המטורפים שקיימים בעולם הזה בפער ענק על כל מה שאפשר לחוות כאן וזה בלי לקחת פטריות, סמים או טיפת אלכוהול.

אבל אז אני נזכר שגם אני חשבתי פעם כך. גם אני פחדתי להגיע לקבוצה וחיפשתי פיתרון דיסקרטי. 

היום כשאני מגיע לקבוצה, כל הרעש שיש לי בראש שמשגע אותי פשוט נעלם בשניה! לא טיפלתי בו, לא שיתפתי אותו, לא חפרתי בו עם מטפל כזה או אחר, פשוט כל הרעש שלי נעלם!

אין לי דרך איך להסביר איך ולמה זה קורה לי אבל זה מה שקורה לי, זאת עובדה זה עובד!

אני אגיד לך מה כתוב בספרות שלנו:

צעד שני בתכנית אומר לי ש"אני לא יכול אבל אנחנו יכולים".

שכנענו את עצמנו שנוכל להסתדר לבד, וכך חיינו. התוצאות היו הרות-אסון, ובסוף כל אחד מאתנו נאלץ להודות כי ביטחון עצמי מופרז זה, היה טעות. (טקסט בסיסי, עמוד 59).

אני לא יכול, אבל אנו יכולים. אמת פשוטה אך עמוקה זו חלה ראשית כל על הצורך הראשון שלנו כחברי תכנית: יחד אנו יכולים להישאר נקיים, אבל כשאנו מבודדים את עצמנו, אנו בחברה רעה. כדי להחלים, אנו זקוקים לתמיכה של מכורים אחרים.

הסתפקות-עצמית מוחלטת מזיקה יותר מאשר רק ליכולת שלנו להישאר נקיים. עם או בלי סמים מכל סוג… חיים על פי רצון עצמי מובילים באופן בלתי נמנע לאסון. אנו תלויים באנשים אחרים בכל דבר, מסחורות ושירותים ועד אהבה וחברות, אבל רצון עצמי מעמיד אותנו בעימות מתמיד עם אותם האנשים עצמם. כדי לחיות חיים של הגשמה, אנו זקוקים להשתלב עם אחרים.

מכורים אחרים, ואנשים אחרים בקהילה שלנו, הם לא היחידים בהם אנו תלויים. כוח הוא לא תכונה אנושית, עם זאת, אנו זקוקים לכוח על מנת לחיות. אנו מוצאים אותו בכוח גדול מאתנו, המספק לנו את ההנחיה ואת העוצמה החסרות לנו. כשאנו מעמידים פנים שהסתפקות – עצמית מוחלטת תענה על הכל, אנו מבודדים את עצמנו ממקור הכוח היחיד שיכול להנחות אותנו לאורך החיים בצורה יעילה: הכוח העליון שלנו.

הסתפקות – עצמית אינה עובדת. אנו זקוקים למכורים מחלימים אחרים; אנו זקוקים לאנשים אחרים; וכדי לחיות בצורה מלאה אנו זקוקים לכוח גדול מאתנו.

 ❖ 

רק להיום: אחפש תמיכה של מכורים מחלימים אחרים, אחפש להשתלב עם אחרים בקהילה שלי ואת האכפתיות של הכוח העליון שלי. אני לא יכול – אבל אנחנו יכולים.

זה מה שכתוב בתכנית שלנו. 

אבל בכל זאת אני אענה על השאלה מנקודת מבטי הקטנה כמיטב יכולתי. 

"האם אפשר להחלים ולעשות את התכנית לבד ובדיסקרטיות?".

למה מי שמנסה לטפל בזה “לבד ובשקט” כמעט תמיד נופל. למה זה לא עובד?

הרבה אנשים אומרים לעצמם:

“אני חזק, אני אסתדר לבד.” זה מה שאני סיפרתי לעצמי שנים, אבל עובדתית נכשלתי.

האם זה לא נכון לומר שההתמכרות לא חיה רק בהתנהגות – היא חיה בבדידות, בבושה, ובסוד?

האם הרצון הזה להיות לבד בסתר זה לא חלק מהמחלה שלי ומההתמכרות שלי? הרי זה היסוד והקרקע שלה, זה הבסיס שלה!

אי אפשר להחלים מהתמכרות כשנשארים לבד כי ה"לבד" הזה זאת עצמה ההתמכרות והבעיה!

הלבד הזה מנתק אותי מהחיים ומהסביבה בה אני חי, מהאנשים שאני הכי אוהב, מהחברים ומעצמי! לא נכון?

זה מה שעושה ההתמכרות – היא מנתקת אותי וגורמת לי להיות לבד ולהסתתר. אז איך אני יכול להחלים אם אני נשאר לבד? זאת המחלה בעצמה!

בנוסף לעובדה בסיסית זאת אני אסדר כמה דברים בנקודות:

1. יציאה מהארון החשוך ומההסתרה – המוח המכור שלי כמו שאמרתי קודם אוהב חושך. ההתמכרות שלי משגשגת כשאף אחד לא רואה ולא יודע.

כשאין עדים אין בלמים. כשאין שיח חברים הפיתוי נשמע חזק יותר.

המוח שלי אומר: “אף אחד לא יודע… אז מותר.” ברגע שמישהו אחר יודע משהו, המערכת שלי משתנה.

2. אני לא לבד יותר – לבד אתה נלחם בעצמך. בגמילה יש שני קולות: הקול שרוצה חופש והקול שרוצה סיפוק מיידי.

כשאתה לבד שני הקולות באותו חדר והקול המכור בדרך כלל משכנע יותר ברגעי חולשה.

קבוצה מוסיפה קול שלישי: קול מציאותי, רגוע, יציב.

3. חמלה קבוצתית ואהבה עצמית– הבושה והאשמה מחזקות את ההתמכרות שלי.

אנשים חושבים: “אני אתבייש ואז אפסיק”. בפועל קורה ההפך: בושה > בדידות > לחץ > בריחה > שימוש נוסף > עוד בושה ומעגל חוזר.

זה המעגל השימוש של מכור שנמצא לבד ומלא בבושה ואשמה.

הקבוצה שוברת את הבושה – בקבוצה גיליתי לראשונה בחיי שאני לא לבד מול הבעיה הזאת, שאני לא אדם חוטא, שאני לא אדם רע או “פגום”, שאין לי בעיה מוסרית, שלא מגיע לי להישרף בגיהנום… אלא אני אדם אנושי וחולה מאוד!

אני אדם טוב, יהלום, נשמה טהורה! אני היום קם בבוקר ושר 'נשמה שנתת בי טהורה היא' ואני מכוון לכל מילה! ובטוח שכל מילה מדויקת ונכונה ושאלוקים אוהב אותי ממש! יותר ממה שאני מסוגל אפילו לדמיין ולחלום. יותר ממה שאני אוהב את עצמי!

הפסקתי להסתכל על עצמי במראה במבט מושפל, מלא אשמה ובושה. הפסקתי לראות במראה אדם רע! אני מסתכל במראה היום ואני רואה אדם טוב שאלוקים אוהב אותו!

מבחינתי זהו. אני לא צריך יותר שום דבר בעולם הזה. להסתכל על עצמי במראה בצורה כזאת זאת המתנה הכי גדולה שקבלתי מהקבוצה ומהתכנית הזאת. קיבלתי את החיים שלי בחזרה! כל השאר זה בונוס.

אני לא יכול להסביר את ההרגשה הזאת, בטח לא לאדם שלא היה מכור מעולם ולא הרגיש את מה שאני הרגשתי במעמקי נשמתי. זאת הרגשה לא מהעולם הזה. אני לא מוכן לוותר על זה בשום הון בעולם! זה הרגשה של חיים… זה אולי מה שחיפשתי כל החיים שלי.

זה מה שרדפתי אחריו כל החיים כמו מטורף. לאהוב את עצמי!

4. מסגרת, עוגן וכוח של קבוצה – בלי מסגרת אין רצף. זה נכון לכל שינוי וענין שאדם רוצה לעשות בחיים. גם כשאני הולך להתאמן ולעשות כושר או לרוץ תמיד עדיף לעשות את זה עם חבר.

במאמר מוסגר – לגבי ריצה אני חייב להוסיף משהו, אמנם זה לא ממש חלק מהתכנית ולא מ-12 הצעדים. כלומר זה לא ממש רשום כי זה באמת כנראה לא מתאים לכולם ובנו את התכנית בצורה כזאת שהיא תתאים לכולם.

ובכלל שיטת 12 הצעדים היא תכנית רוחנית. אבל אני מוכרח לומר משהו. בשבילי ריצה היא מדיטציה רוחנית ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות אז אם אתה יכול לרוץ תעשה את זה!

מבחינתי התכנית היא תכנית שמטפלת בכל הרבדים שלי. ברובד הפיזי, הנפשי, הרגשי השכלי והרוחני ובעצם מחברת את כולם יחד. אני אדם שעשוי מכל החלקים הללו ועובד איתם יחד, אחד עם השני.

כשהייתי חולה ומכור פעיל כל החלקים האלה היו מפוזרים, חלקיים, פגועים והרוסים שלא התחברו אחד עם השני. היום הכל אצלי מחובר.

לא יכול להיות שאני אעשה עבודה רוחנית ואזניח את הגוף שלי. הגוף שלי הוא חלק ממני ולא ייתכן שלא יהיה חלק מהתכנית הרוחנית שלי.

בפועל כשאני רץ נוצר לי פיזית בראש סוג של חיבור בין הגוף לצד הרוחני שבי. כאילו כשאני רץ זה לא רק הרגלים שלי שמתנתקות קצת מהקרקע, הנשימה והמאמץ לרגע מנתקים אותי מהקרקע ומהגשמיות.

הראש שלי מתמלא באנדרופינים, הכל מתחבר להכל. טוב זה רק רציתי להזכיר בסוגריים… אם אתה יכול לרוץ אז צא לרוץ! יש דברים שאני יכול לנסות לתאר לך אותם אבל עדיף שתחווה את זה בעצמך בדרך שלך.

בכל אופן, לבד אתה פועל לפי מצב רוח ולפי החשק ואם להודות על האמת בתחילת הדרך לא היה לי חשק לכלום ושום דבר. הייתי בדיכאון קליני ובמצב ירוד במיוחד. הקבוצה יצרה לי קצב, המשכיות, אחריות ונתנה לי עוגן בחיים. החברים בקבוצה זה העוגן שלי בחיים.

בתחילת הדרך הקבוצה הייתה בשבילי הכל. זה היה החיים שלי. אין כמעט יום שלא הלכתי לפחות לקבוצה אחת. הייתי חי מקבוצה לקבוצה. הייתי ממש צריך את זה כמו אינפוזיה.

אז מה בעצם הכוח של קבוצה? אתה יכול לחשוב שכוח הקבוצה הוא סוג 'מוטיבציה' מהסוג האמריקאי שכל כך מוכר. כל מיני סרטוני מוטיבציה כאלה שאפשר למצוא לרוב. אז זה לא זה. ממש לא!

הכוח הוא מבנה נפשי וחברתי חדש. כמו שתיארתי בהתחלה הקבוצה היא בשבילי גן עדן וזה משהו שהאמת קשה להסביר אותו, צריך פשוט לחוות את זה. בכלל כל התכנית של 12 צעדים היא תכנית של חוויה רוחנית! זה משהו שחווים אותו.

צריך לעשות פעולות כדי לחוות את זה. בלי הפעולות זה כנראה זה לא יקרה. אבל בסוף זאת תוכנית של חוויה! אני יכול לכתוב על זה ולהסביר את זה באלף מילים אבל בסוף זה חוויה. אתה צריך לחוות את זה לא להבין את זה בראש. ברגע שתרגיש את זה לא תצטרך יותר הסברים. אתה תדע!

5. מודעות עצמית – כמו שתמונה שווה אלף מילים גם סיפור כנה של חבר שווה כמעט כל החיים. כשאחרים מדברים אתה שומע את עצמך.

פתאום אני מבין מה אני מרגיש, מה שלא ידעתי להסביר, לתת לו מילים, אני שומע חבר מסביר את מה שאני מרגיש!

אתה שומע חבר בקבוצה מדבר ופתאום אתה מוצא את עצמך אומר: “וואו… זה בדיוק אני.” המודעות גדלה בלי מאמץ. אני חושב שזה יכול לחסוך שנים של עבודה עצמית לבד עם או בלי מטפל.

הליכה לקבוצות פשוט יכולה לחסוך לך שנים בהחלמה ולעשות לך קיצורי דרך מטורפים בלי שתשים לב בכלל. בקבוצה אתה יכול לחסוך שנים של עבודה עם מטפל וכל זה אגב בחינם.

6. נרמול וגילוי אבא אוהב – במקום לומר לעצמי “אני דפוק”, "אני שרוט", "אני חולה נפש", "אני אדם רע" וכו'.

נכנסת בי אמונה חדשה ויסודית ש"אני בן אדם עם לב טוב ורגיש שמתמודד", אני אדם טוב, ויש בי נשמה טהורה ששואפת לטוב.

רק מה, אני אדם חולה ויש בי נקודה שאני חייב להתמודד איתה וכנראה שזה ירדוף אותי לכל החיים. כנראה אני אצטרך להתמודד עם התאווה כל החיים אבל יש לי היום כלים להתמודד איתה.

השינוי הזה בין אדם רע לאדם טוב שמתמודד זה הבדל שמיים וארץ. זה מוריד הרבה  לחץ מהנפש שלי. לחץ שהוא לבדו, יש בכוחו לרסק אותו ולגרום לי ליפול. הלחץ בשבילי הוא כמו דלק אטומי של ההתמכרות.

7. שייכות ואחריות רכה – כשאני לבד, המוח שלי עובד ואומר לי “תשתמש רק פעם אחת, אף אחד לא ידע.” 

“ממילא נכשלת כבר… אז מה איכפת לראות עוד סרט”.

אבל כשיש לי קשר עם אדם אמיתי בחיים שלי. חבר, ספונסר, קבוצה… מישהו שאני הולך לפגוש.

פתאום עולה שאלה אחרת: מה יהיה על הקשר שלנו אם אני אברח עכשיו ואשתמש או אצפה בפורנו? איך אני אבוא אליו אחרי זה? מה אגיד לו?

חשוב לומר,  זה לא מגיע ממקום של פחד או של שיפוטיות כי אין כזאת בקבוצה אלא ממקום של שייכות ושל איכפתיות ואהבה.

זה שינוי עמוק מאוד.

המוח שלי לא רק חושב על “מה בא לי”, אלא גם מתחיל להתחשב בזולת, בחברים שלי לקבוצה “למי אני שייך”.

למשל אם אני לבד בלילה, הסיכוי שלי ליפול גדול. אבל אם אני יודע שמחר בבוקר אני נפגש עם הספונסר או עם החברים פתאום משהו בי בלב אומר לי: “אני רוצה להגיע אליו נקי.”

לא כי הוא יכעס אלא כי אני רוצה להישאר אדם בקשר. מה גם שאני יכול להתקשר לאחד מהחברים גם באמצע הלילה ולא להיות לבד אבל זה כבר הפתרון. 

מה שאני מדבר עליו עכשיו זאת ההרגשה בלב בעומק הנשמה שגם בלי להתקשר לחבר אני מרגיש שאני אף פעם לא לבד. שאני מוקף בחברי אמת שאוהבים אותי ושאלוקים אוהב אותי ושומר עלי כל זמן שאני שומר איתו על קשר. 

ההבדל בין פיקוח לקשר הוא כזה:

פיקוח אומר: “אם תיפול תיענש".

קשר אומר: “אם תיפול תתרחק".

והמוח שלי הרבה יותר רגיש לאובדן קשר מאשר לאיום לכן זה עובד. אני לא רוצה יותר להתרחק! 

האינטימיות שלי והקשר עם הקבוצה, החברים, הספונסר ואלוקים זה מה שנותן לי את הכוח ואת האהבה לחיים. 

המוח האנושי בנוי לשייכות, וכשיש שייכות נוצר בלם טבעי ובריא. כשיש מישהו בחיים שלי שאני מרגיש שאוהב אותי אני לא עונה רק לעצמי אלא לקשר. לא כי יכעסו עלי, אלא כי הקשר חשוב לי. זה יוצר אחריות רכה, אנושית, שמחזיקה אותי יותר טוב מכל שוטר פנימי.

8. וויסות רגשי – מעבר לזה שהבעיה שלי היא רוחנית יש גם רובד רגשי. שימוש בפורנוגרפיה אולי נובע מחשק ומחוסר רוחני אבל יש לה גם רובד רגשי כי אני למדתי לבינתיים שהיא פיתרון רגשי בשבילי.

היא מקום לברוח ממנו במקום להתמודד עם הרגשות שלי. אם היתה לי בעיה של בדידות, ריק, מתח, כעס, חוסר ערך, פחד, תסכול, לחץ ועוד למדתי שפורנוגרפיה תשחרר אותי מכל אלו.

הפורנוגרפיה והאוננות היתה בשבילי כמו מוצץ כדי להירגע מכל מה שעבר עלי במשך היום. ויחד עם החברים והקבוצה למדתי לפרוק את הרגשות שהציפו אותי ושהרגשתי שהולכים להטביע אותי בתוכם בלי צורך יותר לברוח מהם.

כמובן שבשבילי זה לא מספיק, כי הבעיה שלי היא רוחנית ולא רק רגשית אבל לפחות לבעיה הרגשית מצאתי עכשיו פתרון שעובד באמת ולא הייתי תלוי בבלעדיות בפורנוגרפיה כדי להרגע. נכון להיום – הפורנוגרפיה איבדה את המונופול עלי בחיים שלי.

9. תקווה חיה לשינוי – לבד  אתה רואה רק את עצמך, כלומר את הכישלונות שלך מול המחלה הזאת. אין תקווה. בקבוצה פגשתי את הספונסר שלי, המדריך שלי, ואת החברים המנצחים בקבוצה וראיתי שאפשר לנצח.

פגשתי חברים שעברו דברים שגם אני עברתי שיכולתי להזדהות איתם, לפעמים אפילו דברים יותר קשים פי כמה ממה שאני עברתי וראיתי שהם מנצחים. הם יצאו מהבור החשוך. 

אני רואה אנשים שעברו דרך והם הולכים לפני ומראים לי את הדרך כדי שאוכל ללכת אחריהם וללמוד מהניסיון שלהם.

זה נותן לי תקווה ואמונה חדשה שזה אפשרי. זה מחזיר לי את האמונה שאני יכול להשתנות. יוצר לי כוח! כי “אם זה אפשרי להם זה אפשרי גם בשבילי" וזה כוח עצום.

10. אינטימיות – נקודה עמוקה במיוחד.

פורנוגרפיה היא התמכרות לאינטימיות מדומה. אתה מרגיש קשר בלי סיכון. קרבה בלי פגיעות. שליטה בלי תלות. זאת אינטימיות מזוייפת.

קבוצה עושה את ההפך: היא בונה קשרים אמיתיים מלאים בכנות. נכון בהתחלה זה אולי קצת מביך. אבל המבוכה נעלמת מהר ומחליפה אותה כנות בלתי מתפשרת וחוסר שיפוטיות יחד עם אנושיות, עם חיים.

ולכן הקבוצה לא רק “עוזרת להפסיק” או "בונה שריר" או כוח כדי שאוכל להפסיק בפעולות הפוגעניות כלפי עצמי ואחרים, בבריחה ובניתוק שלי מההתמכרות לאוננות ולפורנו.  

הקבוצה מחליפה בשורש את מה שההתמכרות ניסתה לגנוב ממני ולספק לי תחליף זול. הקבוצה נותנת לי אינטימיות וחברות אמת לעומת תחליף שקרי ומזוייף לאינטימיות. היא מחזירה לי את האמונה ואהבה בעצמי ואת האינטימיות שלי בעצמי עם עצמי ועם הזולת. היא נותנת לי חיים!!!

לסיכום:

אי אפשר להחלים מהתמכרות כשנשארים לבד כי ה’לבד’ הזה זאת המחלה עצמה. לא נגמלים לבד באופן דיסקרטי מהתמכרות שנולדה מבדידות ומדיסקרטיות.