גדלתי במשפחה מעולה, קיבלתי כל מה שהייתי צריך, ואין לי טענות על אף אחד, אך בתוכי הייתי מכור למין מההתחלה, לא הפסקתי לפנטז על זה וניסיתי להתקרב לזה, מה שהיה אסור בתרבות בה גדלתי, שעות של תצפיות, ימים של שוטטות, שבועות של תכנונים, וחודשים של ניסיונות להפסיק בלי יכולת שליטה, חיפוש עיתונים בפחי זבל, לילות בטלפונים ציבוריים, וניסיונות הטרדה שונים.
התחתנתי תוך תקוה לפתור את הבעיה אך היא המשיכה להתדרדר, בזבזתי על תאווה את מפת לחמם של אשתי וילדי באין מעצור. התפרקתי, הדיכאון אכל אותי, ופניתי לעזרה. כשהשתחררתי ממשיכה לסוג אחד של תאווה, מצאתי את עצמי מקפץ בתזזיות למשיכות אחרות, וכך נמשכתי אחר התאווה המבלבלת ורבת העוצמה ששלטה בחיי שלטון ללא עוררין, הייתי עבד שלה.
פניתי למטפל שהכיר את SA והוא ניד אמר לי: "אתה מכור, לך לקבוצה, אני לא אוכל לעזור לך" התעקשתי שיטפל בי, והוא נתן לי צ’אנס, אחרי שבוע נפלתי, טענתי שאני לא ממש מכור כי מה כבר עשיתי, אבל שום הסברים לא הועילו למול עוצמתו של הפיתוי.
הלכתי לקבוצה, וגיליתי אנשים נורמליים, אך עם הפרעה מינית כפייתית, אנשים שסיפרו על עצמם אך בעצם סיפרו את מה שעובר לי בראש, הזדהיתי אך פחדתי, במשך כמה חודשים הייתי מאחר לקבוצות ובורח ברגע סיום המפגש, פחדתי מביקורתיות ושיפוטיות, אבל הם לא היו כאלה, היות והם גם עברו את המסלול שלי רק בשינויים כאלו ואחרים, אך בבסיס ההתמכרות, מדובר באותה התמכרות.
התחלתי לדבר ולחלוק במפגשים גם אם גמגמתי, חשפתי בפני החברים את כל סודותיי, גם אם חשבתי שהם יסלדו ממני, בתמורה קיבלתי אהבה, החברים המשיכו לאהוב אותי גם כשאני עדיין שנאתי את עצמי, אבל הדבר הכי חשוב היה – נשארתי נקי.
נקי מפנטזיות, נקי מפעולות על תאווה, נקי מאובססיה ומכפייתיות, וכשהפיתוי תקף, התקשרתי לחברים מהקבוצה, ועשיתי מה שהם אמרו לי, ויתרתי, הרפיתי, כתבתי רשימת אסירויות תודה, הלכתי לעוד מפגשים, קראתי בספרות, והתחלתי לחוש הקלה, לקחתי מאמן (בלי תשלום) שלימד אותי את עבודת 12 הצעדים, הסכמתי עם העובדה שאין לי כח להתמודד עם התאווה ולכן עלי להימנע ממקומות דברים ואנשים שמפעילים אצלי את האובססיה (צעד 1), ראיתי בקבוצה אנשים שסבלו כמוני וכיום הם חיים ללא תאווה ונהנים מהחיים, ורציתי את מה שיש להם, והאמנתי שאם אני אלך בדרכם יש לי גם סיכוי לחיות כך (צעד 2), הסכמתי להתמסר לתכנית ההחלמה ולהאמין שהכוח העליון שעזר לחברים יעזור גם לי, ולכן מסרתי לוכח העליון את חיי ואת רצונותיי, ואני סומך עליו שהוא יאהב אותי ויעזור לי, ואני כבר לא צריך לפחד לחיות (צעד 3), המאמן (הספונסר) לימד אותי לכתוב את האירועים בהם נפגעתי בחיי ולפרט בכתב את הפחדים והסודות שלי בשיטה ייחודית (צעד 4), אח”כ סיפרתי לו את כל מה שכתבתי ולא נכנעתי לפחד לספר (צעד 5), ואז לקחתי את רשימת פגמי האופי והפחדים שיצאו מתוך הכתיבה, ורשמתי את המעלות המקבילות להם, והסכמתי לוותר על הפגמים ולחיות בלעדיהם, לדוגמא הסכמתי לחיות בלי הפגם של עצלות (צעד 6), התפללתי לכוח העליון שישחרר אותי מכל מה שחוסם ותוקע אותי בחיים ואני עדיין ממשיך להתפלל על כך עד היום (צעד 7), ערכתי רשימה של כל מי שנפגע ממני (צעד 8), הלכתי להתנצל בפני כל מי שפגעתי בו, זה לא היה קל, אך מאוד משחרר (צעד 9), ומאז כבר כמה שנים שאני ממשיך לתקן את מערכות היחסים שלי עם אחרים (צעד 10), גיליתי שהכוח העליון שלי אוהב אותי, והתחלתי גם אני לאהוב אותו, ולהסכים למציאות כפי שהיא, הפסקתי להילחם במישהו או במשהו ואני מסכים לחיות את החיים כפי שהם ולהינות מפשטותם (צעד 11), אני אוהב את החיים ומחובר אליהם וכשאני מצוברח יש לי ארגז כלים להתמודדות נכונה, ואני משתוקק לעזור לאחרים שזקוקים לאותה עזרה לה אני הייתי זקוק (צעד 12).
לסיכום: חוויתי שינוי פנימי, ולמדתי לחיות חיים בעלי משמעות, אני עדיין מכור למין באישיותי, ולכן אני לא יכול להרשות לעצמי להתאוות, כי זה עלול לסחוף אותי ברגע לעבר האסון של חיי, אך כל עוד אני ממשיך בעבודת 12 הצעדים אני שמח לחיות, וכבר לא סובל, ואני משוחרר לגמרי מהאובססיה, ונהנה להקשיב, וליצור, ומרוצה גם כשהדברים לא מתנהלים כרצוני, וכל אלו מתנות חיים שאפילו לא העזתי לחלום עליהם, בוודאי שלא לשאוף ולחתור אליהם.
הערה: כל הנאמר כאן הוא מעולמו ומניסיונו כוחו ותקוותו של הכותב בלבד. עם זאת שהכותב הולך בדרך תכנית 12 הצעדים, אין הנאמר כאן מייצג את תכנית 12 הצעדים. הכותב לא מייצג את תכנית 12 הצעדים הוא הולך ומיישם את התכנית. וכל הנאמר כאן זהו דעתו שלו בלבד.
