תמיד חשבתי שבכי וצחוק הם הפכים. הם לא. הם קרובי משפחה. שניהם שיחרורים רגשים לא רצוניים. מאז שהתחליתי להיות אמיתי במקום לעשות הצגה, הצחוק שלי התחיל לנבוע ממקום אחר, עמוק בתוך הרוח שלי. הדמעות שלי מגיעות מאותו המקום. הייתי מוכרח ללמוד להרגיש את הרגשות שלי מוכרח להיות מסוגל לגעת באותו המקום. זה היה מקום עדין של תחושה.
בכי וצחוק דומים גם במובן הפיסי. כשאני צוחק שרירי הבטן שלי מתגמשים ומשתחררים, הפנים שלי מאדימים והנשימה שלי עוברת למבנה לא שיגרתי. גם כשאני בוכה כל הדברים האלו קורים.
כשהייתי ילד למדתי איך לעצור את שטף הדמעות כששמעתי את אבא שלי צועק: “אם לא תפסיק עכשיו לבכות, אני אתן לך סיבה טובה לבכות!” למדתי לעצור את הדמעות על ידי מתיחה של השרירים שסובבים את שק הדמעות. עשיתי את זה כל כך הרבה פעמים ששכחתי איך לשחרר אותם. אני לא הייתי צריך ללמוד לבכות. הייתי צריך להיזכר איך לבכות.
למדתי גם לא למקד את המחשבה שלי בדברים שעשויים לעורר את הרגשות שלי לנקודה בה אני עשוי להתחיל לבכות. הייתי צריך ללמוד מחדש/ להיזכר איך להשאר במקום הנפשי של הרגשה.
כל דבר ששווה לעשות לא יהיה גרוע כמו שאני למדתי לעשות את זה. אחד הדברים החשובים ביותר שלמדתי היה לא לצפות מעצמי לתוצאה מיידית. למדתי לא להלקות את עצמי על שאני לא מסוגל לבכות. אני מאמין שלנזוף בעצמי על חוסר היכולת שלי לשחרר את הדמעות יגרום לי להיות מסוגל פחות להרגיש. אני אחזק את הצורך לא להרגיש ואאט את התהליך במידה ניכרת.
התהליך הזה לוקח זמן. לקח לי יותר משנה עד שהורדתי את הדמעה הראשונה. אבל זה היה שווה את הזמן, המאמץ והציפייה. אתה מן הסתם היית חסום במשך כמה שנים, עשורים במקרה שלי. לוקח זמן לשנות את זה. בבקשה קח את הזמן ותהיה סבלני עם עצמך.
אני מציע שתתחיל כל מפגש עם עצמך בתפילה. רק תספר לאלוהים מה אתה מנסה לעשות ותבקש את עזרתו. אחר כך שב כמה דקות בנוכחותו.
ישנם כמה כלים שעזרו לי מאוד במטרה להגיע לדמעות. ישנם עיתונים המכילים סיפורים שמחממים את הלב בכל גיליון . אני מציע שתיקח גיליון ותבחר נקודה שקטה, למשל מתחת לעץ בחצר האחורית שלך או בזמן שאתה שט בנחת בנהר או בחדר שקט בבית שלך במקום שלא יפריעו לך. תתחיל לקרוא.
מתי שאתה מרגיש את הרגשות מתחילים לצוף בך והצורך לבכות עולה, תפסיק את הקריאה ותתמקד במה שקראת. אל תתמקד בניסיון לבכות, בגלל שזה יעצור את הרגשות. תחשוב על הקטע הנהדר שקראת ותנסה לשחרר את שרירי הפנים. נסה להגמיש ולשחרר את שרירי הבטן. תחשוב על הקטע כמה זמן שאתה מסוגל ותמשיך לנסות להרפות את שרירי הפנים ולהגמיש ושחרר את שרירי הבטן. תעשה את זה עד שתרגיש שהשיא הרגשי עבר, או עד שתתחיל לבכות.
אחרי שהשיא הרגשי עבר, בין אם בכית ובין את לא, קרא שוב את הקטע ואם אתה מצליח לגעת שוב ברגשות, חזור עלך התהליך. אם הצורך שלך לבכות לא מופיע שוב, תמשיך לקרוא הלאה עד שתרגיש שקריאה נוגעת בך שוב.
אני מציע שתתכנן שלושה מפגשים כאלו עם עצמך בשבוע. חצי שעה בכל פעם.
כלי טוב אחר זה סרטים. לך ל”סרטי בנות”. יש כמה מאוד נוגעים. השתמש באותו תרגיל פיסי שהזכרנו כשאתה מרגיש שאתה עומד לבכות בקולנוע.
ספרים הם גם מקום טוב להתחיל לבכות . השתמש באותה הטכניקה שדיברנו עליה למעלה.
הקלטות יכולות להיות טובות גם הן. ישנם ספרים רבים שזמינים בהקלטה .
הפריצה הראשונה שלי את מחסום הדמעות הייתה בעזרת ספר מוקלט. נסעתי הרבה באותה תקופה וניסיתי ללמוד לבכות. הקשבתי להקלטות וכשמשהו נגע בי ניסיתי לבכות.
במשך חודשים אפילו לא התקרבתי. לפעמים הייתי מרגיש שאני עומד לבכות, מיד הייתי יורד לצד הכביש. אבל עד שהתחלתי לאותת ולהאט ההרגשה עברה. זה קרה לי הרבה פעמים לפני שהצלחתי אחר צהרים אחד לעצור את המכונית לשבת בצד ולבכות. איזו חוויה מלהיבה!
זה היה נהדר להיות מסוגל סוף סוף להוריד כמה דמעות אבל זה הרגיש כאילו נפרץ הסכר. עדיין הייתי צריך לעשות מאמצים ולעשות את הדברים שדיברנו עליהם במשך חודשים רבים כדי לשפר את היכולת שלי לבכות.
היום אני מסוגל לבכות בכל פעם שאני צריך, אבל תהליך הלמידה שלי לא הסתיים. היום אני בתהליך של לימוד לבכות בזמן שאני בוכה. יש לי כבר כמה הצלחות אבל החלק הזה בתהליך לא הסתיים.
היכולת שלי לעצור את הדמעות לא נעלמה. אני יכול לעצור אותם בכל זמן. ואם אני לא במקום הנכון לבכות, אני מעכב את הדמעות לזמן טוב יותר.
ברגע שהיכולת להוריד דמעות נלמדת מחדש אתה עשוי למצוא את עצמך בוכה בכל מיני מצבים ולא יודע למה. אל תדאג בקשר לזה. המחשבה שלך לא צריכה חייבת לדעת למה אתה מרגיש. חוץ מזה, אתה מן הסתם החנקת את הדמעות במשך עשרות שנים. אתה רק מנסה לכסות את הפער.
כשיש לי בכי טוב אני מרגיש כאילו הנשמה שלי קיבלה מקלחת חמה והיא מתייבשת בשמש של הרוח. אני מקווה שהתהליך הזה יברך אותך כמו שהוא בירך אותי.
המלצות איך לעשות כפרה למישהו שכבר לא בחיים
אם אתה לא מסוגל באמת, באמת, באמת לבכות אני מציע שתעבור על ההצעות שהבאתי קודם עד שהדמעות ירדו בחופשיות לפני שתעשה את התהליך הבא. זהו לא תהליך של כתיבה, זהו תהליך של דמעות.
בזהירות בחר לך שותף. שישב איתך בזמן שאתה כותב מכתב. השותף שלך צריך להיות מישהו שנמצא על קרקע רוחנית מאוד יציבה ולא ינסה לעצור את הדמעות שלך. התפקיד של השותף שלך הוא למלא את החלל בתפילות בזמן שאתה מבצע את הכפרה שלך. אתה באמת צריך שותף לעבודה הזו! תבקש מהשותף שלך לקרוא את זה כדי שהוא או היא יבינו את התהליך באופן מלא.
בחר מיקום לתהליך הזה. אני מציע שזה יהיה במקום פתוח, וקרוב למקום שבו “תשלח” את המכתב הזה.
תתחיל בתפילה! אחרי התפילה, תתחיל לכתוב את המכתב בדיוק כמו כל מכתב כפרה אחר. לכבוד… (אם זה ילד שלא נולד יכול להיות שהייתה לך תחושה שזה בן או בת. תכתוב “לכבוד הבן” או “לכבוד הבת” אם אתה חושב שאתה יודע. תכתוב “לכבוד הילד שלא נולד” אם אתה לא יודע. או “לכבוד סבתא” וכו’) תאר את השגיאות שלך, עד כמה אתה מצטער, עד כמה היית רוצה לתקן את הנזק, עד כמה האדם הזה חסר לך, איך אתה מרגיש כלפי מה שעשית. תכתוב מכתב ארוך ככל שאתה יכול.
כאן נמצא המפתח! תכתוב עד שיתחילו לרדת לך דמעות. כשאתה מתחיל לבכות, תניח את העט ותבכה באותו הזמן! השותף שלך מן הסתם יצטרך לעזור לך בזה ולכן חשוב מאוד שהוא יבין את החלק הזה עד הסוף. תבכה כמה שאתה יכול. תנצור את המחשבה שיוצרת את הדמעות ותבכה. אל תכתוב ותבכה באותו הזמן! מהניסיון שלי, אם תבכה ותכתוב באותו הזמן אתה דוחס את הזמן שהתהליך לוקח והתהליך לא יסתיים במכתב אחד.
מתי שהדמעות מפסיקות מעצמן, תמשיך לכתוב. תכתוב רק עד שאתה מתחיל לבכות שוב. תניח את העט ותבכה כמה שרק תוכל. תעשה את זה כמה פעמים שתצליח.
קנח את האף בתדירות גבוהה. בכל פעם שהדמעות מפסיקות, עצור ונקה את הראש. תשתעל ותירק את כל הליחה. אל תבלע! חשוב מאוד שלא תבלע כלום מהבכי הזה. אתה חייב להוציא את זה מהערכת באופן פיסי בדיוק כמו באופן הרוחני. אם תבלע משהו מהבכי יכול להיות לך כאב בטן ו/או בעיות מעיים. תבקש מהשותף שלך שיעזור לך לעמוד גם בזה.
תוסיף קצת חדשות אם זה חבר משפחה. אלך תשכח לבקש סליחה. אתה יכול לבקש מהם גם להתפלל עליך כדי לקבל את הסליחה.
תחתום “אוהב, אבא” או “אוהבת, אמא” אם זה ילד שלא נולד או שתחתום “אוהב, (השם שלך)”.
קח את המכתב למקום שנבחר מראש אם השותף שלך. ובתפילות “שלח” אותו בעשן ע”י שאתה שורף אותו. קמט את השאריות בידים שלך ושים אותן במקום מיוחד. מקומות מיוחדים טובים הם בקבר של הנמען או בקבר אחר, לפזר אותם על פרחים, לפזר אותן בנחל או בין השורשים של עץ מיוחד. אלו רק רעיונות. אתה כבר תדע לאן השאריות ילכו.
אחרי שאתה “שולח” את המכתב, חכה כמה שבועות ואז בזמן המדיטציה חשוב על אותו בן אדם במשך 15 דקות. אתה כבר תדע אם הכפרה הסתיימה. אם לא, עשה מכתב נוסף באותה הצורה.
שהברכה תהיה איתך כמו שהיא הייתה איתי ועם עוד רבים אחרים.
הערה: כל הנאמר כאן הוא מעולמו ומניסיונו כוחו ותקוותו של הכותב בלבד. עם זאת שהכותב הולך בדרך תכנית 12 הצעדים, אין הנאמר כאן מייצג את תכנית 12 הצעדים. הכותב לא מייצג את תכנית 12 הצעדים הוא הולך ומיישם את התכנית. וכל הנאמר כאן זהו דעתו שלו בלבד.
