'אני לא רע' – מסע הגמילה שלי מהתמכרות לפורנו ולאוננות

שלום חברים,

קוראים לי ראובן, נשברתי וכמעט שפגעתי בעצמי בגלל התמכרות לפורנו. חשבתי שאני הפורנו שציפיתי בו עד שחבר אמר לי שזה שקר, שאני אדם טוב. שאני לא המעשים שלי, אני הנשמה שמאחוריהם.

אני רוצה לשתף אתכם במשהו שיושב לי עמוק בלב בכל המסע הזה שלי מגמילה לאוננות ולפורנו.

בזמן שאני נמצא כאן, בקבוצות, לפעמים הרגשתי מרוחק מהמילים 'מחלה' או 'מכור למין'. הרגשתי שהשיח הזה על 'אני לא בסדר', או 'יש לי בעיה', פשוט לא קולע למה שאני באמת מרגיש בפנים.

לא הבנתי לגמרי את הפירוש למילה 'מחלה'.
לא הבנתי שיש דרכים שונות להגדיר מהי התמכרות. ושאתם בקבוצות התכוונתם למשהו אחר…

אולי הבעיה הכי גדולה שלי עם ההתמכרות לאוננות ופורנו זה שאני לא הבנתי מה הבעיה שלי. אף פעם לא ידעתי למה אני מוצא את עצמי שם, במיץ של הזבל, שוב ושוב, וזה רק הלך והחמיר, למורות שכל פעם אני חווה כאב, בושה ואשמה עם ייאוש גדול שאני לא מצליח לשלוט בעצמי!

זה לא האלכוהול, הסקס, האוננות הכפייתית, או הפורנוגרפיה או כל חומר או התנהגות אחרת – הם לא האויב שלי.
האויב שלי זה אני עצמי. או אי היכולת שלי לשלוט על עצמי. אי היכולת שלי להתמודד עם החיים בלי לברוח להתנהגות הרסנית ולא מועילה.

אז בתכנית 12 צעדים אמרו לי קודם כל תרגע, 'אתה מכור', 'אתה חולה', אתה לא אדם רע. אתה אדם טוב שיש לו מחלה. תפסיק להילחם בעצמך. תפסיק להעניש את עצמך או להאשים את עצמך על משהו שגדול ממך.

יש לך מחלה כי יש לך פצע. פצע מהעבר. חור בנשמה. חיפוש אחרי אהבה, שייכות, חיבוק.
זה הכל. יש לך חור רוחני.

פעם ראשונה ששמעתי את המושג הזה. 'מחלה רוחנית'. האם זה אמיתי?

הכי כואב בכל המחלה הזאת, בכל ההתמכרות זה הרגשת איבוד השליטה על החיים. על הזהות שלי עצמי. היה שלב שכבר האמנתי שאין לי סיכוי. הייתי מיואש לגמרי ולחלוטין.

האמנתי שאני מקולקל חסר תקנה. שנולדתי מקולקל. שאני אדם מקולל. שנאתי את עצמי. רציתי לעקור לעצמי את העיניים אבל ידעתי שגם זה לא יעזור. רציתי פשוט למות. לא יכולתי לסבול יותר את ההרגשה הזאת של ה'רוע' שיש בתוכי שאני לא מצליח לשלוט בה.

ולא הצלחתי להסתכל במראה ולומר—"אני טוב", "אני אוהב אותך".

ואז בא מישהו בקבוצה, והוא חיבק אותי, עם כל הלכלוך שחשבתי שיש בי.

והוא אמר לי:
"אני אוהב אותך כמו שאתה. אני רואה אותך. אתה טוב. אתה לא המעשים שלך. אתה לא ההתמכרות שלך. אתה הנשמה שמאחורי זה."

מה לעזאזל?! איך אדם אחר מסוגל לומר לי שאני אדם טוב?! כשאני בעצמי לא מסוגל לחיות בתוך העור של עצמי. שונא את עצמי ואת החיים האלה. מה הוא לא יודע מה אני עושה?! מה הוא לא מבין? אז סיפרתי לו הכל. חיכיתי שיגיד לי שאני אדם דפוק. שאני אדם רע. אבל הוא רק אמר לי "אני אוהב אותך, אתה אדם טוב".

וזה שבר אותי. ראיתי בעיניים שלו שהוא מתכוון לכל מילה. ושם התחיל להיבנות בי משהו חדש.

אני מבין היום, שאנחנו כאן לא בשביל להילחם בעצמנו, אלא בשביל להיזכר מי אנחנו באמת.
אנשים עם לב.
אנשים שרוצים לאהוב. שרוצים לתת. שרוצים חופש.
ואנחנו נותנים את זה אחד לשני – בלי כסף, בלי אינטרסים, בלי מסכות.

כל מי וכל מחשבה שמזכירה לי מי הייתי. או איך אני עלול להתנהג בצורה פוגענית לעצמי ולאחרים ברגע הבא. אני אומר לה. למחשבה הזאת. שאני לא רוצה אותה. שהיא לא אמת! שהיא לא אני.

כמעט כל יום ולפעמים כמה פעמים ביום עולה לי מחשבה או רגש שמנסה להפיל אותי אחורה ואני אומר לה שאני לא רוצה בה. שהיא לא האמת. שאני לא מי שהיא אומרת שאני.

אני חסר אונים מול המחשבות הללו. הן לא עוזבות אותי כל כך מהר. לא מתייאשות מלרצות להפיל אותי יחד איתן לחור שחור. הייתי שם. אני יודע בדיוק לאן הן מובילות אותי. ואני לא רוצה אותן.

אני לא יודע איך לקרוא להן. מחשבות של מכור. מחשבות של מחלה. מחשבות רוחניות שליליות. אני רק יודע דבר אחד. אני לא יכול לנצח אותן. אין לי כוח מולם. רק לשחרר… ולהכניס בי משהו אחר. אמונה! נשמה!

זה הרגע שבו נולדתי מחדש. נולדה בי אמונה.
אמונה שאני לא חייב לפעול ולהתנהג כמו אותה מחשבה חולה או רגש חולה. רק להיום!

גם היום אני לא ממש יודע איך להגדיר את המחשבות הפוגעניות הללו. מחשבות שליליות שמנסות לרסק אותי לקרשים. לפעמים הן אפילו מצליחות להכניס בי ייאוש. מנסות להגדיר אותי כאדם שלילי חסר ערך. זאת האמת שלי היום. אני מקווה ומתפלל שהמחשבות הללו יעזבו אותי מתי שהוא. וישחררו אותי לחופשי לגמרי.

שלא אצטרך להתמודד איתן יותר.

אבל גם אם לא, אני מאמין שאלה מחשבות של שקר. מחשבות של חושך. אין לי מה להלחם נגדם. מלחמה נגדם בשבילי היא הפסד בטוח.

פשוט יש להגביר את האור. את האמונה בטוב שבי. אני הולך לקבוצות, מתקשר לחבר או מדבר עם הספונסר. ואני מתחבר לאור שיש בעולם בתוך החושך.

אם יש אנשים כאלה בעולם כמו שאני פוגש בקבוצות אז יש תקווה. יש אור בקצה המנהרה.

אם יש בי אור, אחרי כל מה שעברתי – אז גם אתה יכול.

אז אני פה לומר לך, אח יקר, אחות אהובה:
את/ה לא לבד.
יש בך אור.
יש דרך לצאת מזה.
ואני לא עוזב אותך כמו שלא עזבתם אותי.
אנחנו יחד בדבר הזה.
וביחד ננצח.

תודה שנתתם לי לשתף.

סובל מאוננות וממחלת ההתמכרות? שמחים שמצאת אותנו!
מהיום, את/ה לא לבד יותר! נשמח לשתף אותך בפתרון שלנו.
בואו נתחיל >>

הערה: כל הנאמר כאן הוא מעולמו ומניסיונו כוחו ותקוותו של הכותב בלבד. עם זאת שהכותב הולך בדרך תכנית 12 הצעדים, אין הנאמר כאן מייצג את תכנית 12 הצעדים. הכותב לא מייצג את תכנית 12 הצעדים הוא הולך ומיישם את התכנית. וכל הנאמר כאן זהו דעתו שלו בלבד.