אני הארווי, סקסהוליסט, אני מפוכח מינית כבר 25 שנים ועשרה חודשים. אני רוצה לדבר על נושא שאני חושב שהמוות של רוי מאוד הציף לפני השטח, עבורי לפחות. אני חושב שכשהוא אינו, זו כמעט חובתנו להדגיש את מה שהוא לקח כמובן מאליו מההשראה שלו. אני חושב שהוא פעל תחת כוחה של השראה כה גדולה כשהוא כתב את המאמרים שהפכו לספר.
הוא חווה כזו השראה, הוא חשב שאנחנו מבינים למה הוא התכוון. לאורך השנים, במבט-על מה שהוא ניסה לעשות, היה לו קשה להבין למה אנשים לא מבינים את זה. אבל אני לא חושב שאנחנו אי פעם הבנו את מה שהוא כבר ידע.
התכנית הזו (Sexually Acting Out) ומה שזה, זה שהתכנית הזו – לא סובבת סביב שימושים חיצוניים, היא סובבת סביב תאווה.
לא כתוב שאנו חסרי אונים מול פעולות מיניות. חברותות אחרות אומרות שאנו חסרי אונים מול ההתנהגות המינית שלנו. לנו אין שום אזכור לזה בצעד הראשון. כתוב אצלנו שאנו חסרי אונים מול תאווה.
עדיין, אם תשבו בהרבה מפגשים, מה שאני עשיתי לאורך השנים בכל מיני מקומות וארצות, ההדגשה תמיד באה על הפעולות המיניות החיצוניות; מתי אוננתי לאחרונה? מתי עשיתי שיחת טלפון מינית? מתי חיפשתי דברים באינטרנט? זה תמיד סביב ההתנהגות, ולעתים נדירות סביב התאווה.
עברתי שוב על הספר לאחרונה, וזה ממש הבהיל אותי, שבהקדמה של הספר, במשפט הראשון!
כתוב – ״הספר הזה הוא עבור אלו שרוצים להפסיק את החשיבה המינית ההרסנית כלפי עצמם וההתנהגות״.
אם תמשיכו לקרוא ותגיעו לפרק על תאווה, תראו שרוי בקושי דיבר על הפעולות החיצוניות המיניות.
רוי דיבר בעיקר על הפנטזיות ועל הזיכרונות, ועל מה שקורה בין האוזניים שלנו.
הוא ממשיך ואומר שלמרות שהפיתויים לעולם לא מפסיקים, האובססיות כן. אז ההתנהגויות כן ייעלמו, אבל מה שקורה במוחינו לא.
התאווה היא הכוח המניע של ההתנהגויות המיניות שלנו. אוננות היא התוצאה של התאווה, היא לא התאווה עצמה! להפעיל את האינטרנט כדי לראות פורנו זה לא תאווה! התאווה זה מה שקרה לפני שהקלדתם את המילים האלה.
למה אנשים ממשיכים ליפול?
התכנית הזו במשך שנים הדגישה משהו שלא שמנו לב אליו ואנחנו תוהים מדוע אנשים ממשיכים ליפול? לדעתי הם ממשיכים ליפול כי הם מעולם לא התפכחו! והם גם ממשיכים לסבול.
הם הפסיקו עם הפעולות כלפי חוץ. הפסיקו ללכת לזונות ולהשתמש בשימוש חי עם נשים, הפסיקו להסתכל פורנו, והפסיקו לאונן אבל הפעולות כלפי פנים ממשיכות ואז בסוף הכוח הזה של התאווה בסוף מניע ומוביל שוב לפעולות כלפי חוץ.
על מה אנחנו מדברים בנוגע לטקסט שעליו אנחנו מתבססים, לספר הגדול. אנחנו מדברים על “חוות הדעת של הרופא”. אנחנו מדברים על ‘אלרגיה פיזית’ המלווה ב’אובססיה מנטלית’.
האוננות היא לא האלרגיה בהכרח, היא חלק מהאלרגיה. האינטרנט הוא לא האלרגיה כשלעצמה, הוא
יכול להיות חלק מהאלרגיה. האלרגיה היא המחשבה שהופכת לפנטזיה, שמתחילה את התהליך של הכמיהה.
תופעת הכמיהה. ברגע שהתופעה הזו מופעלת, אלוהים בעצמו יתקשה לעצור אותה. כוח כזה כל-יכול ונוכח בכל מקום ,(Omnipresent) כוח יודע-כל (Omniscient).
ב-AA אומרים: ״אלוהים כזה כל-יודע שאם אלכוהוליסט בהחלמה לוקח בקבוק פתוח של אלכוהול ומצמיד אותו לשפתיים שלו, אלוהים כל כך חזק שהוא יכול להעיף את הבקבוק הזה לעזאזל. אבל מבחינה סטטיסטית הוא לא עושה את זה…״
יכול להיות שזה אפשרי, אני מדמיין, שחלק מכם יכולים בזמן השתנה, לעצור באמצע הזרם. אולי אלוהים יכול לעזור לכם לעצור באמצע הזרם. אבל אני מאחל לכם בהצלחה אם תנסו להפסיק להשתין באמצע הזרם! לא רק שזה יכאב, זה קשה לביצוע!
אבל זה מה שאנחנו מצפים לו כשאנחנו באמצע פנטזיה ואנחנו חושבים: ״אולי אני יכול לחשוב על זה רק עוד קצת. אני יכול לתת לסרט הנע לרוץ רק עוד טיפה״. אני מאחל לכם בהצלחה עם זה.
אם אתם יכולים לפנטז כמו ג׳נטלמן, אני מוריד בפניכם את הכובע. אני לא יכול לפנטז כמו ג׳נטלמן, כי יש לי מוח פגום. אין הבדל עבורי בין לנסות להפסיק להשתין באמצע זרם, לבין לעצור פנטזיה באמצע הזרם.
השיחה הזו עבורי היא סביב מהי המהות האמיתית של החברותא הזו.
מהי המהות שלנו?
המהות האמיתית של החברותא הזו היא לא סביב פעולות חיצוניות, אלא סביב פעולות פנימיות. היא סביב: מהי תאווה? האם אתה אלרגי לתאווה או לא? זו שאלה פשוטה.
אני כל כך חולה, שאני לא יכול לקיים פנטזיה מינית.
אני כל כך חולה, שאני לא יכול אפילו להריץ במוחי שוב את מה שקרה במיטת הנישואים שלנו.
אני לא יכול לעשות שום דבר בראשי באופן מוצלח בכל הנוגע לסקס.
זה כמה שאני חולה.
עבור אלו מכם שלא כל כך חולים – לכו על זה!
אם אתם מסוגלים לעשות את זה – אחלה!
אני לא התרשמתי מאנשים שמצליחים לעשות את זה בהצלחה. קצב הנפילות שלנו הוא דרמטי.
איך זה קורה? איך אנשים מתחילים לאונן שוב? מתחילים לחזור לזונות?
יודעים שזה יביא להם מחלות מין וזה יעלה להם הרבה כסף… וכו׳.
איך זה חוזר? אנחנו לא טיפשים.
רובינו אנשים די מבריקים אחרת לא היינו מצליחים ללהטט את כל הכדורים האלה טוב כל כך זמן כה
רב. זה קורה מכיוון שברגע שתופעת הכמיהה מופעלת, אנחנו לא יכולים לעצור את זה.
אז כל השיחה הזו היא סביב מה קורה לנו בראש, ואיך אנחנו משתמשים בכלים של התכנית.
רוי אומר מאוד בבהירות: ״אנחנו לא יכולים לגרום לאנשים להפוך למפוכחים. אנחנו יכולים רק לעזור
להם להישאר מפוכחים.״
אוקי, בואו נדבר קצת על תאווה. מהי תאווה לעזאזל? כמה חירטוטים, יש לנו את כל המילים האלה. ״כניעה״.
מה זה לעזאזל ״כניעה״? תגדירו את זה בשבילי. איך מגדירים תאווה? איך מגדירים כניעה? איך מגדירים מפוכחות? כל המילים האלה הן רק מילים. זה כמו לדבר על מה זה אלוהים.
איך לעזאזל אפשר להגדיר את הדברים האלה? ולחלוק אותם ולדבר עליהם במילים? אלוהים זה לא דבר שאפשר להבין, זה דבר שחווים. תאווה זה לא דבר שאפשר להבין, זה דבר שחווים.
זה לא תאווה כשאתם מאוננים, זה אנדורפינים, זה הרואין, לא משנה מה זה. זה חלק מלולאת חוסר האונים והכמיהה.
אבל מהי תאווה?
ודרך אגב, אנחנו לא מצליחים אפילו להגדיר אוננות בחברותא הזו!
יש לך קבוצת גברים ואתה אומר: ״למה אתה מתכוון באוננות?״ אלוהים אדירים! השערות שלי מצטמררות לפעמים!
ווטרבורדינג (Waterboarding), שיטת חקירה בעינוי עם מים, זה כלום בהשוואה למה שאנשים בתכנית הזו – עושים לעצמם כדי להימנע מלהגיד שזה אוננות. אני מעדיף לחוות ווטרבורדינג מאשר לנסות לעצור אורגזמה כשאני נוגע בעצמי! ואנשים בתכנית הזו יעשו את זה! הם יבלו שעות בלגרות את עצמם, אבל הם לא יגיעו לאורגזמה ויגידו שהם מפוכחים היום! או שהם ישבו מול המחשב שעות! אם זה לא התעללות עצמית מה כן? ככה קראנו לזה בספרים הישנים.
אז יש לנו קושי להגדיר מילים. אבל רוי נתן לנו אור לגבי תאווה, הוא אומר שתאווה היא גישה טבעית
שסוטה ומתעוותת לרצונות לא טבעיים!
דרך אגב, תבדקו את כל מה שאני אומר, אני עדיין משקר, אני אומר שדברים נמצאים בספרים למרות שהם בכלל לא קיימים, תזהרו מאוד ממה שאני אומר לכם! אני משכנע את עצמי שזה האמת! אני צוחק על זה, אבל אני אומר דברים בכזו התלהבות שאני מתחיל להאמין להם!
אני חושב שרוי היה כל כך מלא בהשראה, שהוא הבין למה הוא התכוון במילה תאווה. אני חושב שלאורך הדרך נעשינו כל כך עסוקים ואובססיביים לגבי לא לאונן, ולא לפעול כלפי חוץ, ששכחנו שהעניין הוא חוסר אונים מול תאווה.
לפני כשלוש שנים, בועידה של בולטימור, רוי יצא מפגישה וניגשתי אליו, אמרתי לו: ״רוי, אני עובד על כמה דברים לגבי מה זה ‘סקס עם עצמי’, ואני כותב כמה דברים, רוי, למה זה כל כך מעורפל? מה זה ‘סקס עם עצמי’? למה זה כל כך מעורפל בספר?״
הוא הסתכל עלי במבט של ״על מה אתה מדבר?״ אמרתי לו: ״’סקס עם עצמי’ יכול להיות כמעט כל דבר! למה לא אמרת פשוט למה התכוונת?״ הוא הביט בי ואמר: ״לא הארווי, אתה מתכוון לדת, שמנקדת כל אות. התכנית שלנו היא לא דת״.
אנחנו לא יכולים להגדיר את הדברים האלה בשבילכם.
יש כמה דברים מובנים מאליהם, אם תחוו אורגזמה… אבל עדיין גם אז, מישהו יכתוב ‘צעד ראשון’ ויגיע למשהו שהוא עשה בעבר, ובלי להבחין בזה הוא כל כך יתרגש שהוא יחווה אורגזמה ספונטנית!
האם זה ‘סקס עם עצמי’? לא! אז הוא צדק, אי אפשר לנקד את כל האותיות. זה קשה.
האדם יצטרך לחשוב מה הייתה המוטיבציה שלו, האם זה היה מכוון… ואז מהצד השני יש את הבחור שנותן לעצמו לנסות לחוות גירוי שעות מול המחשב ואז יגיד שזה לא היה אוננות.
אז זה – היה נכון לעצמך. מה היא תאווה עבורך? מה היא הגישה הזו?
הגישה שאני שומע כל כך הרבה היא – ״הו, בהשוואה למה שעשיתי פעם, מה הסיפור בלחשוב קצת על האישה המושכת הזו…״ או, ״הארווי, מה כל כך נורא בלחשוב שאם אשתי תמות, והאישה הזו מחייכת אלי, למה לא להתחתן איתה? במוח שלי…״ דרך אגב אף פעם לא הייתה לי מחשבה כזאת (בציניות). זה נושא אחר לגמרי, לגבי ההזיות שלנו. אתם יודעים שאנחנו משוגעים?
אני לא יודע לגביכם, אתם אולי שפויים, אני לא שפוי.
אי שפיות כולל בתוכו הזיות ואשליות. אם אישה אומרת לי שלום אני מקבל הזיה שמיעתית, אני שומע אותה אומרת: ״בוא נשכב״. אני מקבל הזיות ויזואליות, שנים בתכנית, זה לא קרה זמן מה, היום זה יקרה בטוח כי אני אומר את זה. אנשים עם בגדים ואני רואה את הפות והפין שלהם. הם לבושים! ואני מקבל הזיות ויזואליות. אנשים מופיעים לי במקלחת משום מקום. אנשים מופיעים לי במיטה. מאיפה לעזאזל החרא הזה מופיע? אלו הזיות ויזואליות.
אני חווה עוד צורה של אי שפיות, ‘מחשבות מושלות’. כמו – ‘הם לא אוהבים אותי’, ‘הם מחפשים אותי’, ‘הם רודפים אחרי’, ‘הם רוצים לפגוע בי’. או – ‘אני צריך להראות טוב בפני הספונסר שלי’.
פה יש לנו אי שפיות שמשולב עם הגישה שלנו של תאווה וכך יש לנו מחשבות מושלות!
‘היי המחשבה הקטנה הזו לא תהיה לי בעייתית…’ אני מאחל לכם בהצלחה. אבל אני לא מרשה בחיי לסרטים לנוע בראש שלי. אני חולה מכדי לראות סרטים נעים בראש. אני לא יכול להרשות את זה לעצמי. אם אני רוצה את מה שהתכנית הזו מדברת עליו.
דרך אגב, התכנית הזו לא סובבת סביב תוצאות הזוועות של התאווה או הזוועות של אוננות ופעולות מיניות.
התכנית הזו סביב נוחות! איך אפשר לחיות בנוחות. אם אתם לא קולטים את מה שרוי מדבר עליו, ‘מפוכחות חיובית’, אני מאחל לכם בהצלחה!
יהיה לכם קשה להישאר מפוכחים אם לא נוח לכם. שום דבר לא מרגיש טוב בזמן שעושים אותו, כמו שימוש ופעולה על תאווה.
אלוהים אדירים איזה ריגוש! ללכת או לרוץ או לנסוע במחשבה אפילו שאתה עומד להשתמש! הריגוש ההרואין שנורה ברחבי הגוף שלך! המוח לא רוצה להשתחרר מזה! אלא אם יש לו משהו טוב מזה או לפחות טוב כמו זה.
כפי שאמרנו, המשפט הראשון בהקדמה הוא: ״שרוצים לעצור את החשיבה המינית ההרסנית שלהם, ואת ההתנהגות.״
כמעט כאילו ההתנהגות היא תוצאת לוואי. העיקר הוא המחשבה.
ואז כתוב ״מה היא מפוכחות אמיתית״, זה כתוב בכל מקום! אנחנו שומעים את זה יום אחרי יום במפגשים כשאנחנו קוראים את זה! מפוכחות אמיתית היא ״ניצחון מתגבר והולך על התאווה״. אז מה לעזאזל זה אומר?
אומרים את זה בכזו תדירות. אם אתם כמוני אתם אפילו לא שומעים את זה כשזה נאמר. מה זה?
פתאום הוא עובר מהגדרת המפוכחות, איפה שמדברים על התנהגויות, ללהגיד ש’מפוכחות אמיתית’. ואז הוא מכניס את המילה תאווה.
אתם תחוו את זה כאן. אתם תדברו עם מישהו, והוא יהיה מחובר, ולפתע הוא נעלם. נעלם! הוא עדיין כמעט מסתכל עליך, אבל אישה מושכת עברה בסביבה. במאית שניה הזו הוא כבר דיבר איתה, השכיב אותה, הוא כבר עושה איתה את הסידורים המשניים, היא כבר אמרה לו שהוא המאהב הכי טוב שהיה לה. כל זה בזמן שאתה מדבר איתו. זו התאווה.
ואז מה הוא עושה? הוא אומר לנו בפרק – שלא נקרא: ״התגברות על פעולה מינית כלפי חוץ״, קוראים לו: ״התגברות על תאווה ופיתויים״.
מה הוא עושה? וכשאני אומר הוא עושה, אני לא מתכוון הוא – כלומר רוי. אני מתכוון – מה, איכשהו, המשהו הרוחני הכלשהו הזה, שעבר דרך רוי הגיע לחתיכת דף כדי להגיד לנו מה לעשות.
אלו דברים שהגיעו מהשראה. מהשראה. אנחנו קבוצת אנשים מאוד ברי מזל. יש אנשים שהיו בהר סיני, איפה שעשרת הדיברות ניתנו. יש אנשים שהיו הנוצרים המקוריים ברומא. כה קרובים למה שהם הרגישו שהיה החוויה הרוחנית שלהם. ואנחנו כאן כה קרובים לאנשים שפעלו מתוך השראה.
כמו ביל דאבליו. שנתיים של מפוכחות והוא כתב ספר בלתי יאמן. ואז רוי, קיבל השראה מ-AA, והצליח לכתוב חלק מהדברים האלה.
דרך אגב, לחבר׳ה האלה אין שום מונופול על הדברים האלה, כל מה שאתם צריכים לעשות לפני שאתם פותחים את הפה כשאתם מדברים במפגשים, אתם לא חייבים לעשות את זה אפילו וזה עדיין יעבוד, זה להגיד: ״אלוהים דבר אתה במקומי״. כולנו ערוצים עבור המסר השמיימי הזה.
איך אני יודע את זה?
למה לעזאזל אני עדיין הולך ל- 4 או 5 מפגשים בשבוע? אני שומע דברים שאלוהים אומר לי!
פעם הייתי במפגש AA, והספונסר שלי מ-AA הגיע. קבצן זקן הגיע מהרחוב והוא פשוט היה בלאגן, ואחרי שבוע או שניים אחר כך הספונסר שלי ציטט את הבחור הזה.
שאלתי: ״ג׳רי איך אתה זוכר? הבחור הזה היה מהרחוב איך אתה זוכר מה הבחור הזה אמר שבועות אחרי?״ הוא אמר: ״אני לא יודע במי אלוהים בוחר בכל מפגש כדי לדבר איתי, אז אני צריך להקשיב לכל מילה שכל אחד אומר במפגש.״
יש לנו כאן את הפרק – ״להתגבר על תאווה ופיתויים״.
חלק מזה נשמע לי דתי מדי דרך אגב. אבל יש שם כל כך הרבה – שאפשר לבחור ולהחליט!
אני לא מסלק ״אלוהים סלק ממני את ה…״ זה לא עובד בשבילי! אבל מה שכן עובד בשבילי שאני עושה בוקר, צהריים וערב מאות פעמים ביום מי יודע כמה פעמים!
אני משתמש בזה, זה הפך לא לחלק מהחיים שלי, זה הפך לחיים שלי.
״אלוהים, מה שאני מחפש בטוסיק של האישה הזו, תן לי למצוא בך״.
״אלוהים, מה שאני מחפש בפין של האיש הזה ובמפשעה שלו, תן לי למצוא בך״. ״אלוהים, מה שאני מחפש במחשבה הזו, תן לי למצוא בך״.
״אלוהים, האם תוכל לשחרר אותם מלפעול על התאווה שלהם בבקשה כמו ששחררת אותי מלפעול על שלי היום?״
״אלוהים, תודה לך! שהזכרת לי שאני עדיין חולה. תודה אלוהים! שהזכרת לי שאני עדיין חולה״.
אני חייב לספר לכם סיפור כל כך מביך. זה קרה לפני כמה חודשים, אשתי ואני אוהבים הליכות, אנחנו הולכים מיילים ומיילים, הבאתי את האייפון שלי, אני כל כך אוהב את העדכונים הטכנולוגים המתוחכמים האלה. אני חובב מושבע של ברודוויי, אני מת על מחזות זמר.
מצאתי מופע חדש, הוא מופע ישן עם מוזיקה נהדרת. ראיתי אותו ביוטיוב, ראיתי שם חלק מהסצנות,
ופתאום באחת הסצנות הם באיטליה ויש פסל של אדם ערום, אישה שם נגעה בו לרגע, כחלק מהשיר. צילמתי את זה במוח שלי. אני נוטה להימנע מהשיר הזה כשהוא מופיע באלבום.
אז אנחנו צועדים ואני עם האוזניות, והשיר הזה מופיע ודילגתי עליו ולפתע אשתי אומרת לי: ״הארווי,
למה אתה אומר את המילה זין?״ אמרתי: ״מה?״ האזניות היו עלי וכנראה במח שלי ידעתי שהסצנה הזו מופיע ואמרתי: ״אלוהים, לא משנה מה אני מחפש בזין הזה תן לי למצוא את זה בך״ – היא שמעה את המילה זין! נראה אותך יוצא מזה חביבי!
בספר הגדול, “כיצד הדבר פועל”: ״עמדנו בנקודת מפנה״. אתם יודעים מה זה נקודת מפנה?
חלקכם שמעו אותי מדבר על זה. זו הנקודה הזו, שלוקחים קו לכיוון אחד, ולוקחים קו בחלקיק מילימטר לכיוון אחר, וזה לוקח אותך לכיוון אחר לחלוטין.
אז עמדתי בנקודת המפנה, מה אני אומר?
אמרתי: ״ננסי, ראיתי סרטון בו היא עומדת לגעת לו בזין, אז עשיתי תפילה, כל מה שאני מחפש בזין הזה שאוכל למצוא באלוהים״. היא אמרה: ״הו״. המשכנו הלאה. עבורי זה היה סוף העולם לרגע, עבורה ״הו״. בהשוואה למה שהיא עברה כשהיא קיבלה ממני מחלות מין אני מניח שזה לא כל כך נורא.
הספונסר שלי תמיד אמר לי: ״הארווי, הרבה אנשים איבדו את כבודם במחלה, אבל אך פעם לא ראיתי שמישהו איבד כבודו עבור ההחלמה״.
כאן יש לנו כלים למחשבה הראשונה. המחשבה הראשונה היא באחריות של אלוהים!
ככה הוא בנה אותי! לעולם לא אהיה אחרת. המחשבה השניה – היא באחריותי.
שורה גדולה של ג׳ס. הוא היה אומר את זה כל הזמן.
דרך אגב ג׳ס היה האיש הראשון שנעמד מול קהל בחברותא הזו ואמר: ״אני חופשי מתאווה היום״.
״אני לא תאב היום״. למה? הגישה שלי די אנוכית, זה בזבוז זמן! אני לא הולך להשתמש גם אם יפול לי התחת!
זה לא משנה אם זו מדונה או מישהו לא משנה מי יבוא אלי, אם הם רוצים סקס היום, אני אגיד: ״וואו, אני מרגיש מפותע, אבל דרך אגב, הנה עלון״.
דברו על חשיבה מושלת! כשאני רואה אישה צעירה בת 20 ואני חושב: ״היא יכולה להיות האישה הבאה שלי״ ואז אני מביט במראה ומבין שאני בן 70! עיוות המציאות!
מה שקורה זה ש’המחשבה הראשונה’, לה אני קורא ״התמונה״, אני חסר אונים מול התמונה הדו-מימדית הזו, היא פשוט מופיעה. ברגע שהיא מופיעה אני משתמש בתפילות, מיד.
יש לנו סגנון יותר מתוחכם בנאשוויל, שק של גומיות בקיר במועדון שלנו. הרבה פעמים אני לובש גומיה, והופך אותה במחשבה הראשונה.
בגלל שאני לא מסוגל לחוות סרט נע בראש בהצלחה. אני יודע את זה בליבי! אני יודע את זה!
איך אני יודע את זה? כי אני יודע שהמחלה שלי חיה ובועטת! איך אני יודע את זה? כי בחלומות שלי תמיד יש תוכן ארוטי! לא כל חלום, אבל די קרוב! מתישהו לאורך החלום, ארוטיקה תופיע לרגע. אבל האם זו תאווה? האם אני הולך למיטה בתקווה שזה יקרה? אלוהים לא.
אני מקשיב למוזיקה, יש לי מכשירים לאוזניים שעוזרים למוח שלי, אני לוקח תרופות מסוימות, אני לא
מנסה לקבל חלומות רטובים, זה אני! זה שם! זה לעולם לא יעלם! אני אקח את זה לקבר!
יש לי מחלה חשוכת מרפא מתפתחת וקטלנית! אם היא לא תהרוג אותי פיזית היא תהרוג אותי רוחנית! רגשית! היא הורגת! אז אני בוחר להשתמש בכלים האלה שעולה לי לראש ה’תמונה הראשונה’.
למחלה שלי נמאס ממני, היא בקושי שולחת לי את התמונות עכשיו.
אני מדבר עם המחלה שלי כל הזמן. אני בן 70, אני מתקלח ופתאום אני מרגיש משהו קורה, התלהבות, ואמרתי למחלה שלי: ״אם לא תעזבי אותי מיד, כי הרגשתי את זה בגוף שלי, אני יוצא לעזאזל מהמקלחת כרגע אפילו שהשיער שלי מלא סבון.״ והיא עזבה אותי לנפשי. כי היא ידעה שאני אצא לעזאזל מהמקלחת! וכשאני אומר שאני לא הולך להשתמש גם אם יפול לי התחת אני רוצה ללכת רחוק יותר – זה ינער אתכם כי אני לא חושב שזה נאמר או שאני לא אמרתי את זה לפחות בהקלטה – אין שום סיבה עבורי כסקסוהוליסט אי פעם להתיר עוררות מינית באזור האגן שלי אלא אם כדי לקיים יחסי מין עם אשתי.
כלומר – אם התעוררת עם זה, זה פיזיולוגי, לך תשתין. אתה לא צריך לבחון את זה, אתה לא חייב לבדוק אם הוא גדל קצת בלילה. אתה יכול לשמור את הסרגלים במגרה, אני מבטיח לך שהוא אף פעם לא משתנה.
אם הייתי נותן אותה כמות אנרגיה לאצבע שלי – ״האם היא ישרה מספיק? ארוכה מספיק? גדולה
מספיק? האם האישה ההיא תאהב אותה מספיק?״ – היו כולאים אותי!
יש לי שני אנשים! אותי ואת הדבר השני הזה. אני כל כך חולה שאני לא מסוגל לראות את זה. אני לובש את התחתונים שלי מתחת למגבת. אני לא מביט בפין שלי במראה. זה רק החבר שלי כשאני אינטימי עם אשתי, וכשאני צריך להשתין.
אני מצטער בשביל הבחורות בקבוצה, אבל מה אגיד לכן, אין לי את הניסיון, כוח ותקווה בקטע הזה בשבילכן.
דרך אגב אנחנו לא בענייני ‘איסורים’. אין שום דבר מרושע באזור האגן שלי! זו המתנה הנפלאה ביותר שאלוהים יצר! איזו מין בריאה נפלאה לחשוב על דבר כזה אלוהים אדירים! להרגיש כל כך טוב ולהבין איך לגרום לזה לקרות. דבר יפהפה ובלתי יאומן. אבל לא בשבילי, יש לי את המחלה הזו. אלכוהול זה דבר נהדר גם, אבל לא בשבילי.
זה לא נעשה עבור נוקשות, אני מקווה, זה לא נעשה כי זה מלוכלך, זה נעשה עבור הנוחות שלי.
אני מבטיח לכם שאם אני אביט בפין שלי במראה, לא יעברו שתי דקות לפני שאביט בו שוב. ואז ארצה להביט בו בצורה קצת שונה, ואז ארצה להתחיל להשוות אותו. אין לזה סוף, אין לזה שובע. לתאווה אין כל שובע.
איך מתגברים על תאווה?
התגברות על תאווה ופיתויים – זה כתוב פה, כתוב פה איך לעשות את זה:
מה היא הנקודה האלרגית שלכם? מה היא תאווה עבורכם? הלוואי ויכולתי להגיד לכם.
אני יודע מה היא עבורי. עבורי הגישה היא ״הארווי, תבדוק לגבי הסרט שאתה עומד לראות ותוודא שאין בו עירום או עירום חלקי.” תאמינו או לא – לפעמים אני הולך לסרט שאין בו עירום או עירום חלקי והנה זה שם פתאום! אבל זה לא היה תאווה עבורי, לא חיפשתי את זה. זה פשוט קרה.
מה היא תאווה עבורי? כשאשתי מתפשטת, כי היא לא צנועה כמוני, אתם יודעים, המחלה הזו משוגעת. כשאני מחומם, אני אתפשט בכל מקום, בכל זמן. כאני מתפכח אני האיש הצנוע ביותר בעולם.
כשהיא מתפשטת אני צריך לצאת מהחדר. לא משנה מה אני אהיה חסר אונים. אני אגע לה בישבן, אעשה משהו, אני חסר כוח. ואני לא מתבייש בזה היום!
אני חש הקלה לדעת את זה כי הבעיה שלי היום היא לא לדעת שאני חולה, אלא לחשוב שאני בריא!
אלוהים ישמור אם אי פעם אאמין, לשטויות שאני שומע בכנסים האלה שאנשים חושבים שאני זה ״הקטע״ כי אני יודע את זה ו״הארווי תגיד לי את זה..״ לא!
אני עובד את התכנית שלי בכל יום בדיוק כמוכם!
אני קם בבוקר אני יורד לברכיים שלי, אני עושה את הצעד השלישי, אני מוסר את חיי לאלוהים, אני מיד עושה חוזה דו כיווני: ״אלוהים עזור לי לא לשתות אלכוהול היום ולא אשתה אלכוהול, ואלוהים שמור אותי מפוכח מינית ואני אשאר מפוכח מינית״.
הובטח לי שאם באמת אעשה את החוזה, הברית הזו עם אלוהים כל בוקר, כי אני מכור ודברים עובדים לי כל פעם לבוקר אחד. אני לא כמו החבר׳ה האלה ש״נולדים מחדש״ לנצח.
הלידה מחדש שלי שורדת יום אחד כל פעם. אני יכול לעשות את זה רק להיום.
אני מבצע את החוזה הדו-כיווני הזה כי הובטח לי שאם אעשה את זה מוקדם בבוקר לפני שאשנה את דעתי – באמת אשאר מפוכח מינית גם אם התחת שלי יפול.
דרך אגב, פעם השן הקדמית שלי נשברה ונפלה. אשתי אמרה: ״הארווי, אתה לא יכול ללכת למפגש כשאתה נראה ככה״. אמרתי: ״מה אני אגיד לך…״ והלכתי למפגש.
עשינו סבב והנה הגיע תורי וכולם רואים את השן החסרה שלי ואמרתי: ״ודרך אגב, אני לא חייב
להשתמש היום אפילו אם השן הקדמית שלי נופלת״.
זה נושא קשוח, אני רוצה לסכם אותו. זה נושא קשוח כי מסיבה כלשהי אני מרגיש שההדגשה העיקרית שלנו נהייתה יותר על התוצאות של התאווה מאשר על התאווה. בנאשוויל בורכנו בתובנה שתאווה חיה בסודיות ובמיסתרים.
ושאם אני לא לגמרי לגמרי מפורט, בכל פרט, כשאני משתף עם מישהו, אני לא אוציא את התאווה.
אני לא יכול שיהיו לי שום חורים חסומים. ואנשים שמתקשרים אלי לא יכולים שיהיו להם חורים
חסומים. ולפעמים אני צריך להזיז את הטלפון, אבל הם צריכים להגיד את זה.
מדי פעם, לא לעתים קרובות מדי. אבל יש דברים מסוימים בחיי, שקשורים לילדות ולהתעללות מינית,
אני שומע את זה וזה מיד הולך לי לאגן. אני לא יודע למה, אני חייב להזיז את הטלפון.
אבל רוב הזמן הדברים שאתם חושבים שהם הכי גרועים בקיום, או שעשיתי את זה 20 פעמים או שזה הדבר הכי רחוק מכל דבר שנוגע בי, אין לזה שום קשר אלי ואין לי שום בעיה לשמוע את זה.
הכוונה למחלה ,Athlete’s Foot of the Brain – כמו שרוי אומר – זו פטרת הרגליים של המוח באנגלית שמתרחשת באזור לא מטופל, נסתר. היא רק גדלה באזורים חשוכים, אנחנו מוכרחים להביא אותה אל האור.
כל כך חשוב לי להגיד לכם שאני עדיין חווה חלומות ארוטיים מדי פעם, או שעדיין יש לי מחשבות מושלות. אם אני לא אוביל עם החולשות שלי אני אצא מהמקום הזה במחשבה שאני בריא.
אני מקווה שאתם תקבלו משהו מזה אבל זה לא בשבילכם, זה בשבילי. ככה אני נשאר מפוכח.
זה מזכיר לי כמה חולה אני.
הפרדוקס של התכנית הוא שאנחנו כמו אנשים שאיבדו את הרגליים שלהם ולעולם לא יכולים לגדל
חדשות, ועדיין אני אף פעם לא הלכתי טוב כל כך, ויותר מזה – אף פעם לא רצתי טוב כל כך!
באופן סמלי.
ככל שאני מקבל שאין לי רגליים – ככה אני הולך טוב יותר! הפרדוקס! הנס של התכנית הזו!
דרך כניעה אנחנו מנצחים!
על ידי שאנחנו מוסרים את זה, אנחנו שומרים את זה!
אלוהים אדירים אילו עניינים פלאיים. על ידי ההכרה בתאווה שלנו אנחנו נפטרים ממנה!
וואווו…
ודרך אגב, אם אלוהים אהב אותי כשעשיתי את כל החרא הזה, הוא בטח חולה גם עליכם על הצורה לא פחות.
תודה.
מסר מהארווי איי בנאשוויל 2010
הערה: כל הנאמר כאן הוא מעולמו ומניסיונו כוחו ותקוותו של הכותב בלבד. עם זאת שהכותב הולך בדרך תכנית 12 הצעדים, אין הנאמר כאן מייצג את תכנית 12 הצעדים. הכותב לא מייצג את תכנית 12 הצעדים הוא הולך ומיישם את התכנית. וכל הנאמר כאן זהו דעתו שלו בלבד.
קישור למקור:
