מסר זוגי מהחברים הארווי וננסי

הארווי: אני הארווי, סקסוהוליסט. אני מפוכח מינית 37 שנים ו- 8 חודשים. מאחר ואנחנו מתחילים שוב, רציתי רק להזכיר לכולכם שאפילו אם לא תשמעו או תבינו שום דבר ממה שאני אומר, זה עדיין יעבוד בגלל שאתם רואים את הנס הזה, זוג שעדיין נשוי אפילו שהמחלה השפיעה על חיינו כל כך הרבה. אנחנו בדיוק חגגנו 60 שנות נישואים. דרך אגב אנחנו עדיין אינטימיים, כי אני עדיין סקסוהוליסט.

ננסי: זה מה שהמחלה עושה, היא מעלה דברים לא הולמים ומוציאה אותם ישר החוצה.

הארווי: אתם מסתכלים עלינו וחושבים "איזה קשישים! מה הזקנים האלה יכולים להגיד לנו?"
מה שאנחנו אומרים זה שזה אפשרי, ואני אדבר כסקסוהוליסט, זה אפשרי כשאתה נשאר מפוכח יום אחד בכל פעם, שניסים יקרו בנישואים. אני סקסוהוליסט מאד חולה. היום אני חופשי מתאווה.

היום אני חופשי מהתעללות מינית באשתי מבחינת תדירות, אני היום חופשי מהפקרות, אבל אשתי הייתה צריכה לחיות לצד זה שנתתי לה מחלות מין שוב ושוב, ולצד זה שהיינו מוכרחים למכור את הבית שלנו ואת המכוניות שלנו, כי המחלה שלי גזלה את הכסף שלנו.

היא נאלצה לחיות לצד המבוכה כשאנשים באו לבית התפילה שלנו וסיפרו לה על הרומנים שניהלתי.
היא נאלצה לחיות לצד כל זה, ועדיין, כמעט 38 שנים אחר כך, 37 שנים ו- 8 חודשים אחר כך, אנחנו פה להגיד לכם שזה עובד, זה באמת עובד – כשאתה לוקח את התרופה שלך כל יום כדי לפעול נגד המחלה המאוד מאוד חזקה הזו.

"לא קיבלתי ריפוי, קיבלתי דרך חיים."

ננסי: ואני אכן מאמינה שזו מחלה. אני אכן מאמינה, בעומק לבי, שזו מחלה. הארווי לא התעורר בוקר אחד ואמר "הו! יום שלישי היום! אני חושב שאני אהפך לסקסוהוליסט! זה יהיה כיף!" זה לא קרה. אפשר לאתר את המחלה אחורה אצל אמו, אביו, סבו, אני באמת מאמינה שזה גנטי.
אז אני חייתי עם גבר במשך 60 שנים שסובל ממחלה כרונית וסופנית. וכמובן שהוא נאלץ לחיות עם אישה שסובלת ממחלה כרונית וסופנית, שהיא היותה אס-אנונית.

יש לנו ספרות שמתארת מה היא בעיית האס-אנון, והיא מתאימה לי באופן יפהפה. אז הנה אנחנו, זוג עם ארבעה ילדים שנאלץ לחיות עם המחלות של סקסוהוליזם ואס-אנוניזם. איך עשינו את זה? מה הביא אותנו לנקודה שבה אנחנו נמצאים היום, בה אנחנו יכולים לצחוק? ואנחנו יכולים לצחוק הרבה.

הארווי: כל כך טוב שננסי שאלה את השאלה הזו, מה עשינו? דבר ראשון הוא שלא שמרנו את זה בסוד. מהרגע שהלכתי לס.א אנחנו לא שמרנו את זה בסוד. נסו לדמיין מישהו עם סוכרת ששומר את זה בסוד, איזה נטל כבד.

ננסי: וכשאנחנו אומרים שזה לא סוד – ארבעת הבנים שלנו, הכלות שלנו, והנכדים שלנו יודעים שאנחנו בתכניות שיקום. הם יודעים את זה. הכלות שלי הפנו אלי חברות שלהן כשבעליהן עשו דברים מחוץ לנישואים. זה לא סוד עבורינו.

הארווי: ודרך אגב, זה כולל את החותנים שלנו! היו לנו הרבה חותנים! היו לנו 7 נישואים מ- 4 בנים. אספר סיפור חמוד על חותנים. יום אחד הבן שלנו מתקשר אלינו ואומר: "הכרתי אישה נהדרת, אבל משהו שלא האמנתי שיקרה קרה. המשפחה שלה פחות מתפקדת משלנו!" שאלתי אותו ”בני, למה אתה מתכוון?״ והוא אמר שההורים שלה נודיסטים.

כשהיינו מבקרים אותם הם היו מזמינים אותנו לקנטרי קלאב הנודיסטי שלהם. היינו אומרים להם שלא, זה לא יהיה טוב עבור תכנית השיקום שלי. ננסי הייתה מתלוצצת…

ננסי: הם לא צריכים הרבה מזוודות כשהם מטיילים. החשבונות של הניקוי היבש שלהם מאד נמוכים… אלה רק חלק מהסיפורים שאנחנו יכולים לצחוק עליהם היום. אנחנו יכולים באמת לצחוק על העובדה שבני אומר שיש משפחה יותר לא מתפקדת משלנו.

אני מכירה בכך שהמשפחה שלנו לא מסודרת בצורה כל כך טובה, אבל זה בסדר היום. ואנחנו חיים בדיור לגיל הזהב לאנשים שיצאו לפנסיה, ואנחנו סיפרנו חלק מהסיפורים שלנו לחלק מהאנשים פה ואנחנו יכולים פשוט לצחוק על זה.

הם לא צריכים להכיר את הסיפור המלא של מסעות הסקסוהוליסט, או לשמוע את הדרנקאלוגים (סיפורי תלאות השכרות/התאווה) אבל חלק מהדברים שקרו מצחיקים, ואני מאד אוהבת לצחוק.

הארווי: זו דוגמה נפלאה. אנחנו חיים בקהילת גמלאים נהדרת. יש לנו ארוחות שלוש פעמים ביום עם אנשים. אנשים שונים אנשים זהים… שבוע אחר שבוע! הם רואים אותי לפתע קם ועונה לטלפון! או שהם שומעים אותי אומר ״סלחו לי, יש לי שיחה להעביר באיראן, או בישראל". הם שואלים: ״על מה זה?״ או ״האם אתה מרצה?״ לא! אני אומר להם שאני בהחלמה מהתמכרות, אני משתמש במילים של אלכוהוליסטים אנונימיים לעתים יותר קרובות משל סקסוהוליסטים אנונימיים, אבל אני אומר שיש לי התמכרויות רבות ושאני בהחלמה.

איך אני יכול להגיד את זה? איך לעזאזל אני יכול להגיד את זה?! לאנשים חדשים בחיינו! בגלל שאני מאמין שיש לי מחלה. בדיוק כמו שאני יכול לשתף אותם בזה שיש לי בעיה בלב.

מה אחד המכשולים העוצמתיים ביותר להחלמה בתכנית הזו? זה להמשיך לחיות במודל הדתי במקום במודל המחלה! לא משנה באיזו דת מדובר, אנחנו לא רעים שנהיים טובים, אנחנו חולים שנהיים בריאים! המחלה הזו היא מחלה!

ואלוהים אוהב אותנו כל כך הרבה שהוא הביא אנשים כמונו לתכנית הזו כדי ללמוד איך לקחת תרופות שמונעות מהמחלה להתממש ולהופיע. וכפי שאתם יכולים לראות, אני נהיה מאד להוט לגבי זה, משום שבושה לא עובדת, היא לא מצליחה לסלק את המחלה הזו, או שכולכם לא הייתם מוכרחים להיות כאן.

אני אסכם את זה עם הרעיון שאם אנו חיים בבושה זה אומר שאנחנו לא מאמינים שבאמת יש לנו מחלה. ואם אנחנו מאמינים שאנחנו לא חולים שצריכים להבריא, אנחנו לא ניקח את התרופות שאנחנו צריכים – שזה עבורי הרבה מפגשים, הרבה שיחות טלפון, הרבה כלים כמו ב- 18 העצות (באנגלית מכונה כמו משאית עם 18 גלגלים).

זה אומר שאני לא יכול להמשיך לחיות חיים כפולים וסודיים בהחלמה, כי זה לא שונה מהחיים הסודיים שניהלתי לפני ההחלמה. לא לנהל חיים סודיים זה לא אומר שאני מספר לכולם את כל מה שעשיתי! זה פשוט נותן לאנשים לדעת שאני בתכנית שעוזרת לי להתמודד עם ההתמכרויות שבחיי. 

ננסי: אחד הדברים שהובאו החוצה בהחלמה האישית שלי, ויש שורה מהספרות האנונית שמגדירה את הבעיה, שאומרת: ״אנחנו גם הרגשנו את הבושה של המחשבה שאנו אחראיות להתנהגות הסקסוהוליסטית של בן משפחה או חבר."

האם אני אחראית לעובדה שלבעלי יש מחלה? האם אני אחראית להחלמה שלו? האם אני אחראית, וצריכה לוודא שאם הוא עולה על אוטובוס, או אם הוא במכונית, או אם הוא עושה דבר כזה או אחר, האם אני אחראית, וצריכה לשלוט בכל תנועה שלו? הייתה לי ספונסרית שנהגה לומר שהתכניות שלנו הן כמו מסילות רכבת, והמסילות מקבילות, ועשויות מפלדה.

התכנית שלי, התכנית של אס אנון נמצאת בצד אחד, והתכנית של ס.א נמצאת בצד השני. הן מקבילות והן חזקות. אבל, יום אחד אני יכולה להתעורר ולהגיד ״ובכן, הארווי לא עובד את התכנית שלו כפי שאני חושבת שהוא צריך לעבוד, אז אני אגיד לו שהוא צריך להתקשר לספונסר שלו." כל פעם שאני חושבת שהוא צריך להתקשר לספונסר שלו, אני צריכה להתקשר לספונסרית שלי. כל פעם שאני חושבת שהוא צריך ללכת למפגש, אני צריכה ללכת למפגש. היא אומרת שאם מסילות הרכבת שלנו מתחילות להתעקם אחת אל תוך השניה, עומדת להיות תאונת רכבות.

אני לא רוצה שהארווי יגיד לי איך לעשות את התכנית שלי, ואני לא יכולה להיות זו שאומרת לו איך לעשות את התכנית שלו.

הארווי: זה רעיון כל כך חשוב שננסי מעלה. אנחנו כל כך בורכנו, אני מתכוון, כל יום הוא ברכה אם התעוררת, אבל… אנחנו בורכנו בכך שהספונסרית שלה הייתה אשתו של הספונסר שלי. כולם היו מתאגדים נגדי אם הייתי מתנהג לא כשורה. אבל הספונסרית שלה נתנה לנו את המתנה הזו, שהיא אמרה לננסי: ״את לא יכולה אי פעם להעלות את העבר שלו…״ אני עומד לבכות.

במשך 37 שנים ו- 8 חודשים ננסי מעולם לא העלתה את העבר שלי.

עכשיו מה קורה? מה השיחות שאני מקבל? "אשתי אמרה שהייתי בשירותים יותר מדי זמן, או שהייתי במקלחת יותר מדי, היא דופקת בדלת." תנו לי להגיד לכן אס-אנוניות, אתן לעולם לא תצליחו להערים על סקסוהוליסט. אם הוא רוצה לאבד את מפוכחותו, הוא יעשה את זה. אתן לא יכולות לשלוט בזה! אתן לא גרמתן לזה, אתן לא תרפאו את זה, שלושת ה…. אני לא גרמתי לזה, אני לא יכול לשלוט בזה, אני לא יכול לרפא את זה (I didn't Cause it, I can't Control it, I can't Cure it)

ואם הוא יאבד את המפוכחות שלו אתן תדעו את זה עמוק בפנים. לא צריך לבחון אותו בהצלבה, תדעו את זה בלבכן.

ננסי: אחד הדברים שאני למדתי בהחלמה האישית שלי הוא שאני לא רוצה לדעת אם להארווי יש יום רע. כשהוא חוזר הביתה והוא מביט למטה או הרחק או מה שלא יהיה, אני לא מתחקרת אותו. אני לא רוצה לדעת אם הוא חווה טריגר, או אם יש לו בעיה, אני לא רוצה לדעת! יש לו כל כך הרבה אנשים בתכנית שאליהם הוא יכול להתקשר. אני לא הספונסרית שלו, אני לא רוצה להיות הספונסרית שלו, אני לא רוצה להיות בצד המקבל שלו כשהוא מספר שהוא ראה איש או אישה או דבר כזה או אחר והיו לו מחשבות… אני לא רוצה לשמוע את זה, אני פשוט לא.

אני מכירה הרבה אס-אנוניות בהחלמה שרוצות להיות אנשי הסוד של בני הזוג שלהם. אני לא. זה פשוט חלק מההחלמה שלי.

הארווי: האינטימיות שלנו לא סובבת סביב ההתמכרות (ננסי מהנהנת בהסכמה). אני אספר לכם, חלק מהאינטימיות שנוגעת להתמכרות. העבודה שלי היא להזכיר לאשתי שאני לעולם לא אתרפא, אני לא כאן כדי לשכנע אותה כמה אני בריא. אני צריך להישאר מפוכח והיא תדע שאני בריא. יש משהו שקרה לא מזמן, משהו עלה וצחקנו עליו, נזכרתי. הלכנו לנכדה שלנו, שיש לה בן זוג, ויש לו בת קטנה בת 3. האמא של אותה בת היא חשפנית ורקדנית עמוד, והיא הגיעה למסיבת היום הולדת ביום ראשון ב 10:30 בבוקר עם משקה אלכוהולי ובלבוש שהיא עשויה ללבוש כשהיא רוקדת על עמוד.

אתם יודעים, זה לא התפקיד של ננסי להגן עלי. זה התפקיד שלי להגן עלי מהמחלה שלי! ומאחר שאני מכור למין שדוגל בשוויון הזדמנויות, זה לא משנה מה המין של האדם, אני נמנע מהאישה ואני נמנע מהאיש, נקודה. זה עד כדי כך פשוט. בגלל שזו ההחלמה שלי. ואם אני רוצה למצוא נוחות באותו יום, אני צריך ללכת לכל מרחק. ומה עשיתי למשך כמות זמן נכבדת מהמסיבה? יש להם גינה יפהפייה, ואני הלכתי לחפור חלק מהצמחים לקחת חזרה לבית שלנו. זה פשוט.

אבל ננסי לא יכולה לנהל את ההחלמה שלי. היה לי ספונסי, היו לו בערך 7 שנות מפוכחות, אשתו לעולם לא הניחה לו לנפשו. היא אמרה "אתה צריך לעשות את זה בכנסיה, לא עם האנשים האלה, איך אני יכולה לדעת שאתה באמת מפוכח? איך אוכל לדעת בוודאות?" זה נמשך לאורך שנים!

לבסוף הוא עזב את התכנית. אבל יום אחד הוא התקשר אלי, היו לו בערך 7 שנות מפוכחות, וכשסיימתי את השיחה הלכתי לננסי, היו לי בערך 20 שנות מפוכחות באותו זמן, הלכתי לננסי, אמרתי: "מותק, איך את יודעת שאני באמת מפוכח? איך את יודעת?" והיא זעזעה אותי. היא אמרה ״אני רואה אותך יורד לברכיים פעמיים ביום, בבוקר ובערב, אני רואה אותך רץ למפגשים כל הזמן, ואני שומעת את השיחות שלך בטלפון״. תזהרו ממה שאתם אומרים בטלפון! מי היה מנחש שככה היא בחנה את הדברים…

ננסי: והמחלה הזו, ההתנהגות שנגרמת על ידיה היא שקרים. זה לא משנה מה מישהו אומר, עבורי רק משנה מה מישהו עושה! מישהו יכול להגיד לי ״אני עושה את זה כי אני אוהב אותך כל כך״, אהבה זה פועל של עשייה, זו לא רק מילה. איזה מעשים מציגים אהבה? חלק מזה זה להגיע בזמן. למלא הבטחה עד הסוף. המחלה הזו גרמה להרבה התנהגויות שקרו בבית שלי, אבל ההתנהגויות של ההחלמה הן דבר יפהפה לראות.

"יום אחד בכל פעם, בהכנעה, ביושר, בצניעות – שם אנחנו פוגשים את האהבה."

הארווי: אתם יודעים, זה קבור בספר הגדול של א.א, בפרק חזון עבורך. יש שם אמרה מאד מפורסמת, שרובכם יודעים מאיפה היא מגיעה במקור. היא אומרת: ״ואהבת לרעך כמוך״. האהבה האמיתית שלי היא קודם כל לאהוב את עצמי עד כדי כך שאני לא אשתמש היום. אני מתכוון ללכת לכל מרחק היום (הערה: הכוונה היא לעשות כל דבר שצריך, כל דבר!).

כשאני מסוגל לאהוב את עצמי אז אני מסוגל לאהוב מישהו אחר. אז קודם כל זה המפוכחות שלי. המפוכחות שלי צריכה להגיע לפני אשתי, לפני הילדים שלי, לפני הדת שלי, לפני המקצוע שלי, בגלל שאם אני לא בריא היום, אני לא יכול לעשות את שאר הדברים האלה. לא משנה כמה רוחני מישהו, אם יש לו סוכרת במצב חמור והוא לא ייקח את האינסולין שלו דבר ראשון בבוקר, הוא לא יהיה בריא מספיק כדי להכין ארוחת בוקר למשפחה שלו, ללכת למפגשים דתיים באותו יום, הוא יגיע בסוף לבית חולים – אז קודם כל אני מוכרח לטפל במחלה שלי. אחר כך, כל הדברים האחרים מסתדרים, יום אחד בכל פעם.

"אלוהים נתן לי את הארווי לא כדי שאתקן אותו, אלא כדי שאלמד לאהוב באמת."

ננסי: הארווי אומר שהוא צריך לטפל במחלה שלו, אני צריכה גם כן לטפל במחלה שלי. ומה זה אומר? מה זה אומר לטפל במחלה שלי? האם זה אומר שאני הולכת למיטה ומחליפה מצעים? או לצאת להליכה? מה זה אומר? זה אומר שאני מוכרחת להישאר קרובה לתכנית, לצעדים. אני הכנתי גרסה מקוצרת של הצעדים. כי כשאתם מסתכלים על הצעדים, יש שם כל מיני מילים, יש 12 משפטים או יותר… אז אני קיצרתי את זה ל:

1. צעד ראשון – אני לא יכולה.
2. צעד שני – הוא יכול.
3. צעד שלישי – אני חושבת שאני אתן לו.
4. צעד רביעי – להתבונן בי.
5. צעד חמישי – לספר לך עלי.
6. צעד שישי – אנחנו מוכנים לשחרר.
7. צעד שביעי – לבקש מאלוהים להסיר את הפגמים.
8. צעד שמיני – להכין רשימה.
9. צעד תשיעי – לכפר.
10. צעד עשירי – להתבונן בי שוב.
11. צעד אחד עשרה – לדבר ולהקשיב לאלוהים.
12. צעד שתים עשרה- לספר לאחרים.

זו דרך פשוטה להביט על הצעדים. הצעדים האלה הם הבסיס של התכנית שלי.

הארווי: אוקי, מה לסיכום אני מנסה להעביר אליכם?

מספר אחד – אני לא רע שנהיה טוב. הייתה לי את המחלה הזו לפני שאפילו ידעתי מה זה מין. אני יכול לזכור איך דמיינתי את זה כשהייתי בן 9 או 10 בבית ספר! המורה שלי בבית ספר לעברית ואשתו מקיימים יחסי מין! כשאפילו לא ידעתי מה זה מין! המחלה שלי הייתה שם כבר שהייתי בן 4 או 5! זה לא פשוט משהו שקרה מתוך רוע! ככה נולדתי. עכשיו המתנה שאלוקים נתן לי היא שהוא הביא אותי לתכנית הזו.

עכשיו אני מדמיין את אלוהים, ובאופן טבעי אי אפשר לדמיין את אלוהים כי הוא מעבר לגבולות הזמן והמרחב, אבל אני מדמיין אותו יושב שם עם כל מיני שקים של מתנות. הוא נותן לכולם כמות זהה של מתנות, אבל כל שק הוא אחר. כל שק הוא שונה. הוא לא נתן לי מהשק של הורים טובים. אבל הוא נתן לי מהשק של אישה טובה. אשת חייל! הוא לא נתן לי… (לחשושים) ננסי אומרת גובה! כי אני נמוך. הוא לא נתן לי גובה! אבל הוא נתן לי פה גדול.

ננסי: זה טוב, אני אוהבת את זה.

הארווי: אהבת את זה?
ננסי: כן, כן.
הארווי: זה בגלל שאת צריכה לחיות עם זה.
ננסי: נכון, אני יודעת.
הארווי: והוא לא נתן לי את הלב הכי טוב, מבחינה בריאותית. היו לי 13… (טיפולים, לא ברור לי בדיוק). אני בן 82 ואני עדיין כאן איכשהו. אבל הוא נתן לי מתנה בכך שהוא הביא אותי אל התכנית.

ננסי: והוא נתן לך את המתנה של להביא את התכנית להרבה אנשים אחרים. זו מתנה.

הארווי: עכשיו אני רוצה לספר לכם סיפור קטן. כי אנחנו פשוט אוהבים להגיע לישראל. היינו פה 3 פעמים, והייתי צריך ללמוד שאם אתם מבקשים ממני לדבר 20 שעות, אתם בסוף רוצים שאדבר 50 שעות, הייתי צריך ללמוד, זה לא קל, אבל אנחנו אוהבים את זה. היינו פה 3 פעמים לפרקי זמן ארוכים. הכרנו חברים כל כך טובים דרך התכנית כמו אביעד, כל כך הרבה אנשים טובים.

בטיול האחרון שלנו בערך לפני 4 שנים צעדנו ברחוב הראשי בירושלים במעלה הגבעה הקטנה ההיא והיה לי כאב חזה רע, ואמרתי לננסי ״מותק כדאי שנצא מישראל בקרוב, הביטוח שלנו לא טוב מספיק, יש לי הרגשה שהלב שלי עושה לי בעיות, ועזבנו בבוקר הבא. הייתי צריך טיפול רציני. שישה חודשים לאחר מכן טסנו לרומא. היינו שם קצת, ופתאום אמרתי לננסי: ״וואו, כדאי שנצא מוקדם, אני מרגיש את העניינים בחזה.״ ועזבנו ביום למחרת והייתי צריך עוד טיפולים.

בערך לפני שלוש שנים נסענו לטורונטו לתת סדנה, וזה קרה שוב. ננסי אמרה: ״הארווי, שלוש פסילות ואתה בחוץ. כל פעם שאנחנו עוזבים את הארץ יש לך בעיות.״ תודה לאל שכבר עברו שלוש שנים בלי בעיות, יום אחד בכל פעם.

רוב הסיכויים שלא נחזור לישראל באופן פיזי. לא משנה כמה גרועה הקורונה הייתה…

ננסי: זו הייתה מתנה.

הארווי: זו הייתה גם מתנה כי היא הביאה אותנו לזום. זו התכנית שלי, לראות את הגדולה של אלוהים. לעולם לא אבין כח כזה, אני לא אוהב להשתמש במילים לכן גם המילה 'גדול' אינה מדויקת. הכח הכי ,"Power greater than myself" ! ״כוח עליון״, כח גדול יותר גדול! אבל הוא לא עליון, כי הוא נמצא בתוכי גם! אלוהים הוא הכל!

לכן אני צריך להיות מוכן לחיות בהודיה. ההודיה של ״מודה אני״, אני אסיר תודה! וזה לא מרתק שהמילה ״אני״ מגיעה שניה? מודה אני? קודם כל אני צריך הודיה, אחר כך זה מתעסק עם האגו, עם האני. ואז אני יכול לעמוד ולנכוח בנוכחותו. בגלל שאני לא יכול ״למצוא״ את אלוהים מכיוון שאלוקים לא אבוד! הוא פה! בכל מאית שניה!

אני רק צריך שהצעדים יעזרו לי להקטין את האגו שלי יותר ויותר, וככל שהאגו קטן יותר, כך האלוהים גדול יותר. 

ננסי: כשאני הגעתי לתכנית הזו בהתחלה נכנסתי לפה עם הרבה כעס על אלוהים, כי אני התחתנתי עם אדם מאד דתי, והוא עשה הרבה מהמצוות של הדת שלנו. הוא עשה את זה ביד אחת, וביד השנייה הוא עשה את ההתנהגויות המשוגעות ביותר שאדם מסוגל לעשות, ההתנהגויות שנגרמו על ידי סקסוהוליזם.

אז נכנסתי לתכנית נשואה לאדם מאד דתי שעשה הרבה דברים נורא משוגעים, ולא יכולתי לפתור את זה. כשהאנוניות דיברו על אלוהים כפי שהן מבינות אותו אני רציתי להכות אותן בפה, כי אני הייתי פשוט רותחת מזעם על אלוהים.

אם אתה דתי ואתה מאמין באלוהים אז איך יכול להיות שאתה עושה את כל הדברים המשוגעים האלה? לקח לי זמן רב מאד להשיג קשר עם אלוהים לפי ההבנה שלי. לא ההבנה של בעלי, לא ההבנה שלך, לא ההבנה של האיש שגר מולי ברחוב, אלוהים משלי.

אני נינוחה מאד היום עם האלוהים שלי כפי שאני מבינה אותו. יש לי חוש כיוון נוראי. נוראי! אני יכולה ללכת לאיבוד אם רק אצא מהבית! אז אני נכנסת לאוטו ואומרת ״אוקי אלוהים, זה רק אתה ואני, בוא ניסע״.

יש לי סוג של מערכת יחסים עם אלוהים כפי שאני מבינה אותו שאני יכולה פשוט לדבר איתו. וזה לא דיבורי תחנונים. אני לא אומרת: ״אלוהים, תעשה את זה עבורו, תעשה את זה עבורה, אלוהים אני צריכה את זה היום״. זה סוג האלוהים של התחנונים וההתמקחויות שפשוט אין לי. יש לי אלוהים שאני יכולה פשוט לדבר איתו, ואני יכולה לסמוך עליו. וכשדברים נהיים קשים, אני אמרתי בקול רם שוב ושוב, ״אתה דואג לזה אלוהים, ואני איתך. אתה דואג לזה אלוהים, ואני איתך. אתה דואג לזה אלוהים, ואני איתך״ וזה עוזר לי (You’ve got this god, and I’m with you).

הארווי: אוקי אני חושב שזמננו תם. אביעד? האם זה הזמן לשאלות? כן. (לא שומעים את השאלות שנשאלות).

ננסי: הרבה פעמים עדיף לי פשוט לא להגיב. הרבה פעמים עדיף לי לדבר על זה עם אס אנונית אחרת לפני שאני מגיבה. זה קרה ערב אחד לא מזמן. הארווי ואני נכנסו לוויכוח, והייתי צריכה להתקרר, הייתי די רותחת. והייתי מסוגלת לחזור אחרי בערך 30 דקות אני לא בטוחה כמה זמן, וביקשתי ממנו לשבת, הוא ואני עמדנו וביקשתי ממנו לשבת, והוא ישב, ודיברנו על האי הסכמה, כלומר, אני פשוט רציתי משהו, והיינו יכולים לדבר על זה. אבל קודם כל אני צריכה לקחת צעד אחורה. אני פשוט צריכה לקחת צעד אחורה ולחשוב על הדברים ולא להגיב מיד. אני לא יודעת אם זה עונה על השאלה אבל זה מה שקרה בערב ההוא לא מזמן. תהרוג אותי. היא (הערה: התלות יתר – למי שמעוניין יש תכנית בישראל שנקראת 'קודא') תקבור אותי.

שאלה: מה זה 'תלות יתר'?

ננסי: אוקי אני אענה. תלות יתר. הייתי צריכה לנסוע למרכז טיפול של 28 יום בגלל תלות היתר שלי. במשפחה שלנו המכור הידוע לעולם לא נסע לטיפול, אבל התלותי היה צריך לנסוע לטיפול. מכיוון שהייתי כל כך אובססיבית. אתם יודעים אני וזה מה שהוא היה. הייתי צריכה לנסוע להשיג (my drug of choice) קוראת להארווי סם הבחירה שלי. כלים שיעזרו לי עם תלות היתר שלי. וכשחזרתי מהטיפול אני לא ידעתי אם הנישואים שלי ישרדו או לא, אבל הייתי צריכה את זה בשביל עצמי. כמו שאמרתי, תלות היתר שלי תקבור אותי אם אני לא אקח את התרופות שלי עבורה.

הארווי: אני רוצה לתת אזהרה לאס-אנוניות. אם במעיים שלכן, בלב שלכן, אתן יודעות שבעלכן לא מפוכח, קיימו יחסי מין מוגנים. חלק מהמחלה שלנו זה לשקר לעצמנו ולכן אנחנו משקרים לאחרים.

אתן צריכות לשמור על עצמכן בזהירות רבה מאד. אם אתן נשואות ומשהו בכן אומר לכן שמשהו לא מרגיש נכון, והצד השני של המטבע, לשאול: ״האם אתה מפוכח? אתה בסדר?״ זה חסר ערך! (ננסי מהנהנת בהסכמה).

הארווי: בגלל שאפילו המכור לא יודע לפעמים האם הוא בסדר. הדבר הנוסף הוא שאס-אנוניות יבינו על המחלה שלנו הוא שהצעד הראשון לא מזכיר שימושים! הוא מזכיר את מה שנמצא בין האוזניים שלנו. תאווה. אז רק בגלל שהבעל שלכן לא משתמש (הערה: פיזית) זה לא אומר שהוא לא שיכור מנטאלית! יכול להיות שהוא חי עם סרטוני תאווה בראשו!

אז זה הזמן שבו את והספונסרית שלך מדברות, אבל את גם כן תרצי להגן על עצמך. הצד השני הוא, העבודה של מי שעובד תכנית בס.א היא לא לשכנע את האישה שלך שאתה במצב טוב! אם אתה יודע שאתה מפוכח – אתה לא חייב להוכיח את זה לאף אחד! ננסי רוצה לספר סיפור קטן.

ננסי: אני חושבת שהסיפור הזה מגלם היטב את מהותה של תלות יתר. יש בעל ואשה, והאשה רוצה שבעלה יגיד לה כשהוא חווה טריגר. אז הבעל חוזר מהעבודה והוא אומר: ״יצאתי לארוחת צהריים היום וראיתי אישה בלונדינית גבוהה עם פוני. הבטתי בה וחוויתי טריגר רציני.״ הבעל עשה מה שאשתו רצתה. אמר לה מתי שהוא חווה טריגר, היא מקשיבה, וזה שלה עכשיו.

ערב אחד הם יוצאים למסעדה, והבעל מחזיק את התפריט וחושב מה להזמין, והאישה סורקת את כל המסעדה ומחפשת אישה בלונדינית גבוהה עם קוקו כדי לבדוק אם בעלה נמשך אליה. אז היא לא יכולה אפילו להביט בתפריט כי היא מחפשת במסעדה. הבעל החליט מה הוא רוצה, המלצר מגיע, לוקח ממנו הזמנה, והיא בכלל לא יודעת כי היא עסוקה בלסרוק את המסעדה.

מה שאנחנו עושות זה שאנחנו לוקחות את הסיפורים האלה ואנחנו מצמידות אותן לליבנו ומניקות אותם כמו תינוקות קטנים. אנחנו מניקות את המידע הזה. נשים בלונדיניות גבוהות עם קוקו. זה במח שלנו. ואנחנו תמיד מחפשות את האישה הבלונדינית הגבוהה עם הקוקו הזו. וזו ההגדרה שלי למה לתלות יתר יכולה לעשות לנו.

הארווי: תנו לי לתת לכם דוגמה ללמה אני ממשיך להדגיש ולומר, אל תנסו לשכנע את בת הזוג שלכם שאתם מפוכחים.

ננסי: המעשים שלכם יראו.

הארווי: איך לעזאזל, ננסי ואני נהנים מאד לצפות בטלויזיה ביחד, אנחנו מכורים לאופרות סבון אוקראיניות, הן יחסית בטוחות. אבל בלי קשר, איך אני מסביר לאשתי שאני ״נרפאתי״, כשאני צריך לברוח מהחדר לעשות שיחות טלפון, אני משאיר אותה לבדה, אני לא נותן לנו לראות סדרות טלויזיה
מסוימות, היא יכולה לצפות בהן לבדה, אבל אני לא אצפה בהן. אני מסנן את כל הסדרות והסרטים שלי כדי לוודא שאין שם עירום. אם אני נרפאתי למה אני צריך לעשות את כל זה? אז זה כאילו אני לא נותן לה זמן איכות ופשוט בורח? לא! אני לא בורח ממנה, אני לוקח את התרופות שלי עבור מחלה שמחכה בסבלנות לרגע שבו אחשוב שאני נרפאתי.

אבל המחלה ,(acting in) אני לא אקטיבית פועל כלפי פנים ,(acting out) אני לא אקטיבית פועל כלפי חוץ. המחלה שלי עדיין שם! אני יודע את זה מהחלומות שלי, הם עדיין מופיעים. אז יום אחד בכל פעם, אני לא פה לשכנע אותי שנרפאתי, ולא את אשתי, ולא אתכם.

הארווי: אני ארצה לסיים עם הנושא הקטן הזה, רק כדי להדגיש כמה חשוב זה עבור הסקסוהוליסט שלא להישאר שיכור מנשים דרך אשתו. זה מאד קל לסקסוהוליסט להפוך לכל כך עסוק במה אשתו חושבת, מה אשתו עושה, האם אשתו תפסיק לשכב איתו אם זה יקרה, או זה יקרה. שהם לא קולטים שזה חלק מהמחלה הפעילה שלהם! הספר הגדול אומר: ״עם אישה או בלי, עם עבודה או בלי, אני חייב לשים את התכנית שלי במקום הראשון", ואם לאשתי יש קשיים אני לא צריך להוכיח לה ולהרגיע אותה לגבי המחלה שלי, כל מה שאני צריך לעשות זה לתת לה להתמודד עם הספונסרית שלה.

עכשיו, להרבה מכם יש נשים שאינן בהחלמה!

הן לא הולכות לאס-אנון. הן לא מאמינות בזה. אתם לעולם לא תצליחו לשכנע אותן! איך הן אי פעם יבינו את זה? אז אתם מבזבזים את הנשימה שלכם בניסיון לשכנע אותן ואם אתם לא נזהרים, בניסיון לשלוט במחשבות שלהן. אתם תמצאו את עצמכם שיכורים! אתם מוצאים את עצמכם כל כך כועסים, ומפוחדים, וזה יכין את הבמה לנפילה שלכם. אז תזהרו מאד מהתלות שלכם גם כן באישתכם.

(נשאלה עוד שאלה)

הארווי: אתם רוצים שאני חזור על זה? "מה עלי לעשות אם אעבור לארגנטינה?"… (לא דיבורים לא שמיעים) ידידי הפסדת מראש. בגלל שאם אתה עובר למקום שבו אתה פוחד להתחיל מפגשים, ואתה פוחד לתת למישהו לדעת, ואתה יודע שאין שם ס.א, הפסדת מראש! כי אתה מתבייש. ויהיו מפגשים, אתה יכול להשתתף במפגשי א.א, ויש גם מפגשי זום! כל הזמן! מסביב לשעון!

אני חי בקהילה, עברתי מנאשוויל לפני שנה וחצי, ואני עושה את כל המפגשי ס.א שלי כמעט בזום. אני משתתף ב 4-5 מפגשים בשבוע, שניים מהם פנים אל פנים בא.א, השאר בזום בס.א.

אבל הפחד הזה והבושה הזו… כתוב שאנחנו מוכרחים ללכת לכל מרחק, אם אתה לא מוכן ללכת לכל מרחק זה בסדר, אלוהים יאהב אותך בין אם אתה מפוכח או לא מפוכח, בין אם אתה עובד את התכנית ובין אם לא, אין שום דרך שבה אפשר לגרום לאלוהים פחות לאהוב אותך.

אבל אתה לא הולך לאהוב אותך, אם אתה חוזר למחלה פעילה, אז אני מאחל לך בהצלחה. אבל אם אתה מוכרח לעבור אני במקומך בוודאות הייתי נהיה פעיל בזום. לי יש נטייה להתחיל מפגשים בכל מקום בו אני נמצא.

הפחד, במיוחד בקהילות דתיות, הפחד ממה יקרה אם יגלו, איך זה ישפיע על השידוכים שלנו? זה הפחד הגדול. איך אי פעם יהיה לי שידוך?

ננסי: הילד בן שנה.

הארווי: הילד בן שנה! ואנשים דואגים לגבי שידוכים! תדאגו לגבי היום. ותישארו מפוכחים היום. יום אחד בכל פעם. מוכנים ללכת לכל מרחק, היום. לפחות עשרה אחוז מהאנשים שאתם עומדים לפגוש סובלים מההתמכרות הזו גם כן! כנראה עשרה אחוז מהאוכלוסייה! אז תמיד יהיו אנשים שיצטרכו את עזרתכם. אבל אלוהים, אם אני אחיה בפחד מזה שאנשים יגלו עלי, איזה חיים כבדים אלה! יותר מדי כבדות.

(נשאלת שאלה)

ננסי: החיים ממשיכים לקרות. השאלה הייתה: ״איך שומרים על מוטיבציה כשהמחלה הייתה רדומה במשך שנים כל כך רבות?" או מילים שיש להן השפעה דומה, "איך שומרים על מוטיבציה להמשיך ללכת לתכנית?״

מכיוון שהחיים ממשיכים לקרות. אולי לא מחלה פעילה ממשיכה לקרות, אבל החיים ממשיכים לקרות, ותמיד יש אתגרים. העובדה שנסענו לראות את נכדתנו שנמצאת במרחק 3 שעות כשידענו שאנחנו נכנס למצב כאוטי… יש לי תכנית שאני יכולה לעבוד בזמנים כאוטיים! ויש אמרה פה – ״לרקוד למוזיקה של הכאוס״. אני לא חייבת לרקוד למוזיקה של הכאוס, בגלל שתמיד יהיה משהו.

מה משאיר אותי עם מוטיבציה? הסיבה היא שאם אני לא אשאר מחוברת לתכנית שלי אני אחזור חזרה לשכוח שיש אלוהים כפי שאני מבינה אותו, אני אחזור לנסות לנהל את החיים של מישהו אחר. אני אחזור להיות האדם הקשה שהייתי לפני התכנית.

(נשאלת שאלה)

הארווי: איזו שאלה מצויינת. אני הייתי בר מזל לעבוד עם ספונסר לפני כמעט 40 שנה בא.א, 38 שנים. הוא היה אומר: ״לא רק שההחלמה שלי מתפתחת, גם המחלה שלי מתפתחת.״ מה זה אומר? זה אומר שאם יש לך אלרגיה לפנצילין, ואתה לא משתמש בפניצילין במשך שנים, ואז פתאום אתה משתמש בזה בטעות, אתה לא תחווה רק פריחה, אתה תחווה תגובה נוראית! היו לי בעיות בעבר עם לחץ הדם הגבוה שלי. היה לי את זה מגיל צעיר מאד, ובכל פעם שהוא נהיה נורמאלי, אני חשבתי שנרפאתי והפסקתי עם התרופות שלי. עשיתי את זה כל כך הרבה פעמים! צד אחד מהלב שלי נהיה גדול יותר כתוצאה מזה.

היום יש לי קופסת גלולות ובמשך שנים אני לוקח את התרופה להורדת לחץ הדם שלי כל יום. כל יום, זה אוטומטי. כשאני לוקח את התרופות לחץ הדם שלי נורמאלי לחלוטין, ואני עדיין לוקח את התרופות שלי בכל יום.

לסיכום הרעיון הזה – כשתגיעו לצעד 11 תלמדו עוד לגבי דואליות לעומת חוסר דואליות. זה מגיע במדיטציה בצעד 11. מה זה אומר? דואליות זה אומר שהכל נפרד. אני פה, אלוהים שם, אתה שם אני פה.

לא. הכל מחובר. הכל! אז מה זה אומר? זה אומר שאני והתכנית שלי זה לא שתי ישויות נפרדות. אני התכנית שלי! התכנית שלי היא אני! אין שני עניינים נפרדים פה! זה חוסר דואליות, זה אחד! אנשים לא יכולים לתפוש את המילה ״אחד״! הם לא יכולים לתפוש את זה. אין דבר אחר!

אז כשאנחנו מסיימים פה, אני רוצה שתדמיינו אוקיינוס רחב, אוקיינוס גדול, לגלים יש קצף יפהפה, גלים יפהפיים. ליד הגל הזה יש עוד גל, הוא אולי נראה קצת אחרת, אבל כששני הגלים של האוקיינוס מביטים למטה הם רואים שכולם מחוברים כי כולם עשויים מהמים של האוקיינוס! הכל אחד! אלוהים הוא סימבולי, האוקיינוס הוא סימבולי, לכח שהרבה יותר גדול מאיתנו, מעבר לזמן ולמרחב, ואנחנו עשויים ממנו!

אנחנו לא האוקיינוס, אנחנו עשויים מהאוקיינוס. אני עשוי מהתכנית, אז אין איך לברוח מזה, אני זה התכנית, והתכנית זה אני. אני הייתי יכול לראות את זה בחיי, היה לי ספונסר, והיינו יוצאים לטיולים איתו, והוא לא היה שונה במפגשים ומחוץ למפגשים כשנסענו איתו. הוא והתכנית שלו היו אחד, ״אחד״ (אומר בעברית).

ננסי: אז תודה לכולכם, הגיע הזמן לסיים, אנחנו מודים לכך שהקשבתם.

הארווי: אוקי, אוהבים את כולכם, שיהיה לכם ערב נפלא, ותמשיכו יום אחד בכל פעם.

ננסי: ביי ביי

---

הערת העורך: אחרי שערכתי את המסר הזה של הארווי וננסי. חשבתי על הדברים והם נגעו לליבי. אז אני רוצה לשתף אתכם בדברים הבאים:

איך מתמודדים עם בן זוג מכור לפורנו?

כשאישה מגלה שבן זוגה צופה בפורנו באופן כפייתי, או נמשך שוב ושוב לאותה תאווה הרסנית. הלב נשבר. יש כאב, בושה, בלבול, ולעיתים גם תחושת בגידה. אבל יש דרך אחרת לחיות. דרך של ריפוי, כנות, ושלום פנימי.

המסר של הארווי וננסי, זוג החי כבר שישה עשורים יחד ומוביל דרך החלמה בתוכנית SA (מכורים למין אנונימיים) ותכנית S-Anon (תכנית אס-אנון נותנת עזרה למשפחות וחברים של מכורים למין ותאווה), מציע מבט עמוק על האפשרות לרפא לא רק את ההתמכרות  אלא גם את הקשר הזוגי.

להבין שזו מחלה – לא רוע

ראשית, חשוב להבין: התמכרות לפורנו או לתאווה איננה בהכרח ביטוי של חוסר אהבה או רוע.
היא מצב של חוסר שליטה, מחלה רוחנית ורגשית. הניסיון להפסיק בכוח, ההבטחות, החזרה שוב. כל אלה הם חלק מהמעגל החולני של ההתמכרות.

ברגע שמבינים שמדובר במחלה, נוצרת חמלה. לא כהצדקה, אלא כבסיס להחלמה אמיתית.

"לא יכולתי לתקן אותו – רק את עצמי"

כך אומרת ננסי, אשתו של הארווי: “אלוהים לא נתן לי את הארווי כדי שאתקן אותו, אלא כדי שאלמד לאהוב באמת.” ננסי גילתה את תכנית S-Anon  תכנית 12 הצעדים לבני ובנות זוג של מכורים ושם למדה עקרונות מהפכנים:

• אי אפשר לרפא את בן הזוג.
• אי אפשר לשנות אותו.
• אבל אפשר להחלים בעצמי – ללמוד להציב גבולות, לשחרר שליטה, ולהחזיר את האמון בעצמי, באלוקים ובחיים.

עקרונות מעשיים להתמודדות

1. הציבי גבולות ברורים – אם בן הזוג אינו נקי מפורנו או מתאווה. יש זכות ואף חובה לשמור על עצמך. גבולות ברורים אינם עונש, אלא הגנה בריאה לנפש ולגוף.
2. אל תנסי לרפא אותו – זה לא תפקידך להיות המטפלת, השוטרת או המצילה שלו. אם הוא באמת רוצה להחלים. עליו להצטרף לתכנית SA, לעבוד את הצעדים, ולבנות חיים חדשים. התפקיד שלך הוא לדאוג לריפוי שלך.
3. הצטרפי לקבוצת תמיכה (S-Anon) – קבוצה כזו נותנת מקום בטוח לבני זוג ללמוד, לשתף, ולמצוא כוח רוחני. ההחלמה מתרחשת בקהילה, לא לבד.
4. דברו אמת, גם אם כואב – הסתרה ובושה מזינות את המחלה. דיבור כן, אמיץ ורגוע יוצר ריפוי אמיתי.
5. חי יום אחד בכל פעם – אין פתרון מהיר. כמו שהמכורים לומדים לחיות “יום אחד בכל פעם”, כך גם בן הזוג צריך ללמוד להניח לדאגות של מחר ולחיות את האמת של היום.

זוגיות מתוך אמת

ננסי והארווי מספרים שהיום, אחרי עשרות שנים, הקשר שלהם חזק מאי פעם. לא כי הכול “נרפא” אלא כי הם בוחרים מדי יום ביושר, בענווה ובאהבה שאינה תלויה בתוצאה.

"ההחלמה לא מחקה את העבר", אומרים השניים, "אבל היא נתנה לנו דרך חדשה, דרך של חיים, תקווה ואמת".

לסיכום, אם את חיה עם בן זוג שמתמודד עם התמכרות לתאווה אינך לבד. יש תקווה, יש דרך, ויש אנשים שהלכו בה לפנייך והיום מאושרים, ממש מאושרים! החלמה אמיתית מתחילה כשמפסיקים להסתיר ומתחילים לבחור באמת.

---

הערה: כל הנאמר כאן הוא מעולמו ומניסיונו כוחו ותקוותו של הכותב בלבד. עם זאת שהכותב הולך בדרך תכנית 12 הצעדים, אין הנאמר כאן מייצג את תכנית 12 הצעדים. הכותב לא מייצג את תכנית 12 הצעדים הוא הולך ומיישם את התכנית. וכל הנאמר כאן זהו דעתו שלו בלבד.

---

סובל/ת מצפייה בפורנו ואוננות? שמחים שמצאת אותנו!
מהיום, את/ה לא לבד יותר! נשמח לשתף אותך בפתרון שלנו.
בואו נתחיל >>

📞 רוצה לנסות קבוצה?
התקשר לקו המידע של SA בישראל – אל תפחד. אנחנו איתך. גם אנחנו היינו שם.
📱 072-2401190
דיסקרטיות מלאה, בלי מחויבות, בלי שיפוט. פשוט חברים שעברו את זה ורוצים לעזור.

אפשר להשאיר הודעה. נשמח לדבר איתך ולהציע את העזרה של החברותא שלנו.